לוקחת את הזמן : אסנת בן דב

בימים אלה מציגה הצלמת אסנת בן דב שתי תערוכות, תערוכת יחיד "לוקחת את הזמן" בגלריה לצילום במכללה האקדמית הדסה בירושלים ותערוכה קבוצתית"This Is Realism", תערוכה המציגה אמנות ישראלית ריאליסטית. בשתי התערוכות נחשפת המגמה של בן דב לשלב מיצגי וידאו בעבודתה. לכו לראות! 

בן דב בוגרת המחלקה לצילום במכללת הדסה ירושלים, 1994, ולימודי אמנות במדרשה לאמנות רמת השרון, 1991. עוסקת בסביבתה הקרובה וחוקרת דרכה גופים המקיימים ביניהם יחסים של מפגש וקומפוזיציה.  האומנות שלה תמיד קשורה בזמן , לשלבים השונים אותם עוברים הפירות והירקות אותם היא מצלמת או המופעים המגוונים של קרני השמש תלויי הזמן. מהצילומים שלה ניכרת תשומת הלב העמוקה לדקויות , לקווים , לצבעים ולצללים. 

על התערוכה לוקחת את הזמן אוצרת התערוכה , יהודית גואטה

אין עוררין על יופיין של עבודות הסטילס של אסנת. על הקסם של האור , היופי של הקומפוזיציות, הדיאלוג עם תולדות האמנות, על ההנפשה , על הפיוט והשירה והמורכבות הקיימת בצל הדברים הפשוטים.
"הקומפוזיציות מתכתבות עם מסורת של ציור טבע דומם ומחברות בין העין – לרגש – לאינטלקט. האובייקטים הופכים מטאפורה למשהו אחר, רוחני ומסתורי ומזמנים לצופה מבט חדש על המוכר".(ניר הרמנט)

המעבר של אסנת לעולם הוידאו ממקם באופן אחר את תפקיד הסטילס אצלה. כמו תחנת ביניים , סימון של נתיב מלא פוטנציאל להתרחשות , קסם אגור שממתין להתעוררות..כאילו חיכתה הנסיכה הנמה לקום מקיפאונה ולחולל לצלילי הסאונד ולצלילי האור.

כאילו שרויות היו העבודות ברגע, מקפיא בשלמותו, של "קללה" והנה היא פגה לה. ואנו עומדים חסרי נשימה ומתבוננים בקסם של הדיאלוג של האובייקטים שלה עם הזמן, עם האור המשתנה בו, עם התנועה שמתעוררת , עם הקולות שבוקעים ומחברים הכל לקסם חדש.

עבודות הוידאו של אסנת חיכו להיוולדות הזו הרבה זמן. התאמנו להן בדממת הסטילס שלהן, פלרטטו עם הצופים, רמזו על פוטנציאל גלום, אבל שמרו על איפוק. מופנמות. שתיקה .ועכשיו יקיצה-אביב חדש- אביב שמעלה שאלות מרתקות על מעברים בין מדיות, על גיבור שמשתנה, גם שהגיבור נשאר אותו גיבור. על יוצר שמשתנה וגדל ומוצא את דרכו בכלים חדשים.
לאסנת יש שני זמנים . הזמן של העמדה-של בניית הקומפוזיציה . "העמדת הדברים היא פעולה מתמשכת, יוצרת ובוחנת מפגשים ומערכות יחסים, התזוזות קטנות, אך ההשפעה שלהן עצומה. הקומפוזיציה שנוצרת היא תולדה של המשחק, דרכה אני מעבירה רגשות ומספרת סיפור שלא תמיד יש לו עלילה. לכל צילום יש משך זמן משלו, לפעמים של שעות, ולעיתים של ימים. גם הדברים עצמם יכולים להשתנות במהלך הצילום. אני ערה לשינויים, צופה בהם, נותנת לקצב הזמן הפנימי שלהם להתרחש, כמו לתינוק שמתפתח ברחם אימו." (אסנת בן דב) והזמן של הפעולה הצילומית.

אני צופה בעבודותיה מוקסמת ומרוגשת. הרבה שאלות הן מציפות בי. מה נוצר בין הזמן של צלמת הסטילס שפוגש את הזמן של צלמת הוידאו. מה מתהווה בין חלקיקי השנייה של הסטילס למשך הארוך, האינסופי ,לכאורה, של עולם הוידאו. מה בין השתיקה האילמת המוחלטת של הסטילס לזו הטמונה ומתעוררת בווידאו.ומה ולמה הבחירה בהעדר תנועה של המצלמה בסטילס ובווידאו -הקטנת המעורבות של היוצרת מה היא מאפשרת. איך משך זמן, אור משתנה וסאונד מייצרים תנועה, מרחב חדש ושיחה בפריים.איך משתנים הגיבורים במעבר מהסטילס לווידאו. מי הם גיבורי המשנה החדשים.איך משתנה היוצרת.
יכולת ההמתנה של אסנת גם בסטילס וגם בווידאו. היא פנומנאלית.

איכות שכבר לא מן הנמצא בעולמנו המהיר. היכולת המופלאה הזו בוראת לה עולם קסום סמוי מעין הציבור הממהר. היא נותנת לזמן לחולל בקצב שלו. היא נותנת למבט שלה להתמסר לחלוטין ללא הפרעה. בהרבה הקשבה. היא נותנת לווידאו לעבוד לסאונד להקלט…והיא בהמתנה רכה אוספת הכל אליה . היא מתבונת בתהליך הארוך שנקלט אורזת אותו מחדש. ואז מגיעה אל הסאונד. לעיתים הוא שייך למהלך הזמן האמיתי. לעיתים הוא מורכב ומובא מבחוץ. ופתאום הסטילסלייפ מדברים. לא דרכנו, לא דרך הפרשנות שלנו. יש להם קול. יש להם מה לומר מה לבקש מה לטעון. הם כבר לא רק יפים בשתיקתם. הם נסערים לוחמים מפלרטטים מרקדים דועכים גוססים מתים… יש להם הוויה אנושית מורכבת.

ואותה אנחנו פוגשים.
המעבר של אסנת לוידאו ממקם אותה בחזית חדשה של התבוננות, של פרשנות ושל כוח של יצירה לתקשר ולפרשן. הנסיכה הנרדמת הקסומה התעוררה והיא כאן להישאר.

התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בימים א׳-ה׳ מ-10:00-16:00 ע״פ הנחיות התו הסגול והוראות משרד הבריאות.

תערוכת This is Realism

תערוכת "This is Realism"  נפתחה ב9 באפריל בגלריית זימאק לאמנות עכשווית   Zemack Contemporart Art,   ותהיה מוצגת עד ה14 במאי  יחד עם בן דב מציגים  : ארם גרשוני, דנה זלצמן, דויד ניפו, מתן בן כנען, אורית אקטה הילדסשיים, אלי שמיר , ישראל דרור חמד, יגאל עוזרי.