שתי הצגות חדשות לבמאי הישראלי אורי אבירם, הצגות לילדים ונוער בנושא הפרעות אכילה אצל צעירים – אנורקסיה , הצגה נוספת בנושא אוטיזם
"אני פונה לבקש את תמיכתך ולעזור לי לשים באור הזרקורים בעיה חברתית קשה בישראל – אוטיזם. בעקבות מפגש אישי, כתבתי מחזה שיעזור להסתכל לבעיה בעיניים. אוטיזם הינה תופעה שגורמת לנו להפנות את המבט הצידה. גם אני נהגתי כך. עד שיום אחד לפני שנתיים, פגשתי איש נפלא בשם יוסי-לוי, הסובל מלקות התפתחותית על רצף הקשת האוטיסטית. הלקות מתבטאת בעיקר בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, בהבנת הבעות פנים, המחזה שכתבתי על סיפור חיו של יוסי משלב את שיריו וחוויותיו במטרה לעורר את המודעות לרבים הסובלים מבעיות דומות"
זו היא לא הפנייה הראשונה (ובטח לא האחרונה) ששלח הבמאי הדוקומנטרי, אורי אבירם לגופים היכולים ורוצים לקדם נושאים חברתיים בוערים בחברה הישראלית. הנושאים רבים והמלאכה מרובה המחקר , החיבורים והכתיבה מתגבשים במהירות הנושאים בוערים לו וחשוב להביא אותם אל קדמת הבמה רק שהכל נעצר בנושא הכאוב – מימון.
אבירם הוא במאי ומחזאי חברתי שאינו מפחד לגעת בחומרים ולהסתכל לבעיות , שרובנו בוחרים להתעלם , בלבן שבעיניים.
אבירם הוא במאי ומחזאי חברתי שאינו מפחד לגעת בחומרים ולהסתכל לבעיות , שרובנו בוחרים להתעלם , בלבן שבעיניים.
בין ההצגות בבימוי של אבירם תוכלו למצוא את ההצגה"על סודות שבקיר" -הצגה על מחלות נפש של בני נוער, "שיפרה לא גרה פה יותר" שהוצג בתאטרון "קרוב" -סיפור על זקן סנילי ומערכת היחסים שלו עם אשתו. וההצגה "נחמה", הצגה שעלתה לפני 3 שנים ועד היום רצה- הצגה על אישה מוכה.
יש תחושה שמאחורי כל מחזה שאבירם כתב יש רוטינה קבועה של הנעת ההצגה ,חזרות שלא מוותרים עליהן אך תמיד בחוסר ידיעה מתי, איך ואיפה תעלה ההצגה . התקציב אמור להתחלק בין השחקנים, המנהל המוזיקלי, הנגנים , תלבושות וכל מה שנדרש כדי להרים את ההצגה. על שיווק אין מה לדבר כי התאריך אינו ידוע בהעדר תקציב. ככה זה שאתה מפיק הצגה בהפקה עצמית.
"שיפור שיוספה רוצה לספר" הצגת ילדים ונוער בנושא אוטיזם
"בין כל הרעשים אפשר לשמוע אותי צועק "בורא עולם! אני רוקד עם התנאים! איני זוכר דבר. אני רק זוכר את היציאה שלי מתוך עצמי, מהאוטיזם.
אני זוכר הרבה אורות. צלילים.לא הבנתי את מהות הצלילים והצבעים, הם לא דיברו…"
תסמונת אַסְפֶּרְגֵּר היא אחת מהלקויות ההתפתחותיות על קשת האוטיזם, המתבטאת בעיקר, בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, וביצירת תקשורת בין אישית.
המאובחנים כלוקים בתסמונת אספרגר, הינם לרוב בעלי אינטליגנציה גבוהה, יכולת זיכרון טובה ובעלי יכולות גבוהות מגוונות אחרות. על פי הערכות אנשי המקצוע, אוכלוסיית הלוקים באספרגר בישראל מונה כ 60,000 איש. יותר ממחציתם אינם מאובחנים.
המחזה נכתב בהשראת סיפורו של יוסי לוי, נער על רצף האוטיזם שגדל, כשהוא 'נופל בין הכסאות', שמטרתו העיקרית, הינה, ריסוק סטיגמות, ופתיחת פתח בחברה שלנו (שעדיין מתקשה בכך) להבנת והכלת האחר, השונה.במיוחד את הלוקים בתסמונת אספרגר.
שחקנית : מירב זכאי
מוסיקאי (גיטרה ): יניב פסקל
מחזאי ובמאי: אורי אבירם
"אוכל לנשימה" הצגה לנוער בנושא הפרעות אכילה בקרב צעירים ,אנורקסיה
"אוכל לנשימה" הוא מחזה על 2 צעירות הסובלות מאנורקסיה, הגרות אצל אביגיל בעלת בית קפה בישוב קטן ושקט בגליל. אביגיל מאמינה שאפשר לשקם אותן ומציעה את ביתה למעין הוסטל שיקומי שיאפשר להן לעבוד, לחסוך כסף, לגור ולעבור בו טפול שלו הן זקוקות בעזרת פסיכותרפיסטית שתגיע באופן קבוע לבית הקפה בבוקר.
ריקי: "אני זוכרת שלילה אחד שמעתי את אמא אומרת לאבא שאני כל כך יפה רק חבל שאני ילדה שמנה" . אמא גם התלוננה ששוב קיבלתי רק 94 ולא 100 בבחינה. רציתי שיהיו גאים בי . החלטתי שאהפוך להיות הברבי שלהם כדי שיאהבו אותי. התחלתי לדרוש מעצמי לרדת במשקל, להצליח, להיות מאוד פרפקציוניסטית. ככה זה התחיל "
רותי : עברה התעללות גופנית והוצאה מהבית לפנימיה. הספור של שתי הבנות מייצג סיפורן של לא מעט ילדות, נערות שחיות בקרבנו.
שחקניות : מירב זכאי ( רותי) , (ריקי) מאיה אביגא (אביגיל )
פסיכוטרפיסטית: שרייה נויסמין
מוסיקה ושירה : מירב זכאי יוסי ברכה.
יעוץ: יהודית באומן תבורי.
תפאורה : בארי חודרה.
רותי זוארץ עיתונאית ומשוררת כתבה את סיפור המחזה
מחזאי ובמאי : אורי אבירם
