אמנית ישראלית המציירת באמצעות הפה בלבד נטע גנור

מוגבלות אינה צריכה להוות מחסום או מכשול להפגנת יצירתיות או עיסוק באמנות. נטע גנור , ציירת ישראלית היא העדות לאמיתות אמירה זו. מבחינתה הנכות שלה אינה מגדירה אותה, למרות שהיא אינה חוששת לעמוד מולה ואף ליצור יצירות בו הנכות מקבלת במה. ציוריה המרהיבים מלאים בצבע , שמחה ואופטימיות המחזקים את התפיסה, היכולה להיות מתאימה לכל אדם גם ללא מוגבלות, כי הכל טמון ביכולת שלך להאמין בכוחותיך וביכולותיך ליצור. היצירתיות במקרה הזה היא למצוא את הדרך לעשות זאת בדרך אחרת. גנור עושה זאת באמצעות הפה בלבד!

כשהחיים מפתיעים תפתיע אותם בחזרה

בגיל 15 השתנו חייה של גנור מקצה לקצה בעקבות תופעה אוטואימונית (מצב בו הגוף תוקף תאים של עצמו)  נדירה חטפה גנור שבץ של חוט השדרה ומנערה רגילה לכל דבר ועניין נערה  המחוברת ליצירה ואמנות. מצאה עצמה משותקת מהצוואר ומטה, המעבר ממצבים רגילים ושגרתיים למצבים של תלות וחוסר עצמאות מוחלטת היה קצר וחד. הכוחות הנפשיים שהיו בה והתגייסות משפחתה לטיפול בה  איפשרו לגנור לעבור ממצב של אבל על אובדן חייה הקודמים לבחירה בהשלמה עם גופה ומצבה ולחיות חיים שלמים ושמחים לצד הנכות.  

 

הבחירה באמנות סייעה לה לעקוף את השיתוק שהוא חלק מחייה ולצייר ציורים אופטימים ושמחים בעזרת הפה בלבד 

ליצור עולם חדש מחדר אחד, חלון אחד ונוף אחד

במשך שלוש שנים שהתה גנור בבית חולים השיקומי שמחלון חדרה נשקף אותו הנוף. מציאות זו אפשרה לה לפתח את האמנות שלה , מאמנות שאופיינה בטכניקה בלבד המשרתת את הצורך בתרפיה בשעות הרבות בבית החולים חיפשה גנור את הסגנון המתאים לה , הסגנון הסוריאליסטי קסם לה והוא החל בציור השתקפות של מראה כלשהו דרך החלון, יצירות רבות בו החלון הוא המוטיב המרכזי ממחישים היכן עיצבה גנור את החלק האמונותי בחייה. 

בהתחלה הציורים היו ברובם ציורי טבע, חיות ונוף, מאוד אופטימיים ומאוד צבעוניים. לכאורה, לא תואם את מצבה כנכה. בשנים האחרונות, בעקבות השיפור ביכולת הטכנית שלה לתאר דברים מורכבים יותר דרך האמנות , החלה לצייר גם דמויות ואנשים, ובהמשך לגעת גם בנושא הנכות.  

היכולת לצייר וליצור בידיים נלקחו ממנה על ידי השיתוק אך לא הרוח והתשוקה, לפעמים השראה קטנה שמזמנים לנו החיים מציתים את הרוח והתשוקה  מחדש ואותה רוח החזקה מכל דבר  מוצאת את הדרך להצית את הרצון ליצור שוב. גנור שאבה את הרצון לנסות ליצור דרך הפה על ידי צפייה בציירת פה שראתה בפעולה זה גרם לה להבין שהיא יכולה לשוב ולעסוק באמנות כפי שעשתה ממש לפני אירוע השבץ

כיום נטע, בת 41, היא בראש ובראשונה אמא , בת זוג, ציירת ויוצרת ישראלית, אשת הייטק ועוד טייטלים רבים וכן גם נכה. אך זה כאמור לא העיקר בחייה. ארגון אמני הציור בפה וברגל הוא חלק בלתי נפרד מחייה. זה ארגון בינלאומי שעל ידי מכירת רפרודוקציות ומוצרים עם הדפסי ציורים עליהם, תומך כלכלית בציירים שעקב מוגבלותם מציירים דרך הפה או הרגל. ארגון זה מאפשר לה ולאמנים אחרים נוספים לבטא  ולקדם את אמנותם. לנו רק נותר להשתאות  ולקבל השראה להסתכלות חיובית ואחרת על מה שהחיים מזמנים לנו ועם קצת יצירתיות להפוך אותם לטובים ומאושרים יותר. 

 

"מהר מאוד התפתח רומן ביני לבין הציור, ותוך מספר חודשים של תרגול הגעתי למצב שאני מציירת עם הפה כמו עם היד".
נטע גנור
נטע גנור ובנה פוסעים יחד בשביל

לכתבה באנגלית: