עבודת האמנות Arc Zero, שהוצגה ביוסטון, מציבה את האור כחומר מרכזי וכאמצעי לבחינת יחסי גוף, מרחב ותפיסה. במקום להתייחס לאור כאל אלמנט המאיר אובייקטים, העבודה הופכת אותו לגורם פעיל המייצר את המרחב עצמו. הפרויקט בנוי כמערכת מרחבית שבה מופיעה קשת אור ספקטרלית, הנוצרת דרך מנגנון של שבירה והחזרה. הקשת אינה אובייקט יציב, אלא תופעה משתנה, התלויה בתנאי הסביבה ובמיקומו של הצופה. במובן זה, העבודה אינה מתקיימת ללא נוכחות אנושית: החוויה נוצרת מתוך תנועה, ולא מתוך התבוננות סטטית.
המרחב שבו מוצבת העבודה מתפקד כחלל מתווך. הוא אינו רק רקע, אלא חלק אינטגרלי מהיצירה. האור פועל בו ככוח מארגן, חוצה אותו, מפרק אותו, ומגדיר מחדש את גבולותיו. הקשת מופיעה ונעלמת, מתפרקת ומתאחדת, ומציעה חוויה שאינה ניתנת ללכידה רגעית אחת.
העיסוק באור כספקטרום מציב את העבודה בתוך מסורת רחבה יותר של אמנות תפיסתית, אך כאן הדגש אינו רק על תופעה אופטית אלא על חוויה גופנית. הצופה אינו עומד מול העבודה, אלא נע בתוכה. המרחב אינו מוצג כשלם, אלא כמצב משתנה המתגבש דרך תנועה. במובן זה, Arc Zero פועלת על התפר שבין אמנות לאדריכלות. היא אינה בונה מבנה פיזי קבוע, אך מייצרת חוויה מרחבית מובהקת. האור מתפקד כחומר זמני, כזה שאינו מותיר עקבות אך יוצר השפעה ממשית על האופן שבו החלל נתפס.
העבודה מבקשת לערער את היציבות של הדימוי. הקשת – סמל מוכר של שלמות והרמוניה מופיעה כאן כתופעה תלויה, שבירה ובלתי יציבה. היא אינה נתונה, אלא מתהווה. בכך, העבודה מדגישה את הפער בין מה שנראה לבין האופן שבו הוא נוצר. Arc Zero אינה מציעה אובייקט לצפייה, אלא תנאים לחוויה. היא אינה מבקשת לייצר ייצוג, אלא להפעיל מערכת של תפיסה. האור, במקרה זה, אינו אמצעי אלא מהות.במפגש בין גוף, אור ותנועה, העבודה מגדירה מחדש את היחסים בין הצופה למרחב. לא דרך מבנה קבוע, אלא דרך תהליך מתמשך של הופעה והיעלמות.
אומן: ג׳יימס טפסקוט
מיקום : יוסטון, טקסס