אלף המראות קטנות: יוליה יוסילזון מביאה לתל אביב עולם שנמצא בין זיכרון לדמיון

פרח שן הארי, צמחייה עשירה, דמויות מיתיות ונופים שנראים מוכרים, אבל קשה להצביע בדיוק על המקום שבו הם מתקיימים. בתערוכה "אלף המראות קטנות", המוצגת בקרן נסימה לאמנות, יוליה יוסילזון יוצרת מרחבים שנעים כל הזמן בין זיכרון ילדות לבין עולם מדומיין. יוסילזון, שחיה ויוצרת בלונדון, מציגה בתערוכה גוף עבודות חדש הכולל ציורים פיגורטיביים על בד שקוף לצד עבודות קרמיקה רב־שכבתיות. במרכזן מופיע דימויו של פרח שן הארי – פרח פשוט ומוכר, שמקבל כאן תפקיד של חוט מקשר בין זיכרון אישי לבין זיכרונות משותפים ומוכרים יותר. העבודות אינן מספרות סיפור אחד ברור. במקום זאת הן מציעות עולם שנמצא בתנועה מתמדת: צמחייה ודמויות מופיעות בתוך מרחבים דמויי חלום, שכבות נבנות זו על גבי זו, והדימויים נראים לעיתים קרובים ומוכרים ולעיתים חמקמקים, כאילו הם עומדים להשתנות בכל רגע.

בין המוכר למדומיין

התחושה שעולה מהעבודות קשורה במידה רבה לאופן שבו זיכרונות פועלים. הם אינם נשמרים כתמונה מדויקת, אלא משתנים עם הזמן, מקבלים תוספות, מאבדים פרטים ומתחברים לדברים אחרים. גם בעבודות של יוסילזון אין הפרדה ברורה בין מה שהיה לבין מה שנדמה שהיה. דמויות, צמחים ונופים מתחברים למרחבים שקשה להגדיר אם הם לקוחים מזיכרון, מסיפור או מדמיון. האמנית מתארת את העבודות כ"נופים מדומיינים, נרטיבים מפורקים ומרחבים שמרגישים מוכרים ומחוץ להישג היד בעת ובעונה אחת". המשפט הזה מתאר היטב את המתח שמתקיים בתערוכה: משהו בעבודות מרגיש מוכר, אבל ברגע שמנסים להתקרב אליו, הוא כבר משתנה.

ציור שממשיך מעבר למשטח

הבחירה לעבוד גם על בד שקוף וגם בקרמיקה רב־שכבתית מוסיפה לעבודות ממד פיזי משמעותי. הדימויים אינם תמיד מוצגים כמשטח שטוח וחד־ממדי, אלא מתקיימים דרך שכבות, שקיפויות ומפגשים בין חומר לדימוי. בציורים על הבד השקוף, למשל, הגבול בין הציור לבין החלל שמאחוריו הופך לחלק מהעבודה. הקרמיקה, מצדה, מאפשרת ליוסילזון לבנות את הדימויים בשכבות וליצור תחושה של עומק. החומר במקרה הזה אינו רק אמצעי להצגת הציור. הוא חלק מהאופן שבו העבודות מספרות על זיכרון – משהו שנבנה בשכבות ולעולם אינו נשאר בדיוק כפי שהיה.

שן הארי כזיכרון

הבחירה בשן הארי כדימוי חוזר מעניינת דווקא משום שמדובר בפרח יומיומי כל כך. הוא אינו אובייקט נדיר או דרמטי, אלא משהו שקל לזהות ולהיזכר בו. בתערוכה הוא הופך מנקודת מוצא מוכרת לשער לעולם אחר. הדימוי הפשוט מקבל הקשרים חדשים כשהוא מופיע לצד צמחייה, דמויות ומרחבים שאינם שייכים בהכרח למציאות אחת. כך נוצר פער בין הפשטות של הדימוי לבין העולם שנבנה סביבו – פער שמאפשר לעבודה לנוע בין האישי לאוניברסלי.

מתערוכות בינלאומיות לתל אביב

יוסילזון, ילידת מוסקבה (1992), למדה ב־Slade School of Fine Art וב־Royal College of Art וזכתה בפרס Bloomberg New Contemporaries. עבודותיה הוצגו בתערוכות בלונדון, ניו יורק, סיאול ובלגיה, בין היתר במסגרת Miro Presents וב־Frieze Seoul. התערוכה בתל אביב מציגה גוף עבודות חדש שלה ומאפשרת להכיר את השפה החזותית שפיתחה בשנים האחרונות – שפה שבה ציור, חומר, זיכרון ודמיון מתקיימים זה לצד זה.

"אלף המראות קטנות" אינה מבקשת לתת תשובות ברורות או להוביל את הצופה דרך סיפור אחד. היא מציעה להיכנס לעולם שנבנה מתוך שברי זיכרונות, דימויים מוכרים ופנטזיה, ולשהות בו לרגע.