מאז ומתמיד העיר ירושלים היתה מושא לגעגוע, קדושה , מחלוקות, ויצירה. פניה הרבות של ירושלים נחשפות לאורך השנים דרך עיניהם של אמנים, חלקם ציירו אותה מתוך הדמיון , חלקם ציירו אותה מוקפת סמלים דתיים, או מוקפת הרים ואור. ציירים רבים כדוגמת האמן אבל פן (1883 – 1963) שלימד שנים רבות בבצלאל והתמחה בציורי התנ"ך ובציור העיר ירושלים או האמן ראובן רובין (1974- 1893) שלמרות שהוא מזוהה בעיקר עם ציורי העיר תל אביב גם הוא הרבה לצייר את ירושלים.
מעניינת לא פחות הציירת ציונה תג'ר (1988- 1900) הפורצת דרך שההתסכלות שלה על ירושלים נחשבה חדשה ביחס להסתכלות הגלותית , הנשגבת והדתית של קודמיה, תג'ר בציורייה חשפה את ירושלים האישית והחילונית. אמנית נוספת שהרבתה לצייר את נופיה של ירושלים היתה אנה טיכו (1980- 1894) שציורי ירושלים שלה היו רישומי פחם ,זווית אחרת לגמרי של העיר. אף יוסף זריצקי (1985 – 1891) צייר את ירושלים אך בסגנון מופשט יותר באמצעות צבעי מים חשף את ירושלים בפנינו בשיא הדרה ועל גווניה המרובים.
בימינו הראייה של העיר ירושלים היא ראייה ריאליסטית יותר המאפשרת ביטוי מודרני ואחר של העיר. במאמר זה שבעה ציירים ישראלים חושפים את ירושלים כפי שהיא משתקפת בעבודתם.