הריקוד | אורית שמחוני, תערוכת יחיד.
אוצרת , מרינה פוזנר.
פתיחה 15.7 יום ה׳ 19:00 הרצל 97 תל-אביב. נעילה: 29.7
בתערוכת היחיד הראשונה בקנה מידתה של הציירת אורית שמחוני, בחלל ייחודי ברחוב הרצל 97 בתל-אביב יוצגו עבודות ציור לצד עבודת וידאו ומיצב. ״הריקוד״ נבחר ככותרת התערוכה דרכו מבקשת אורית לתקשר את החיבור שלה כאמנית למסורת ולהיסטוריה של האמנות, זו דרכה לדבר גם את שפתה וסמליותה של המסורת האמנותית, להתכתב עם אמן אקספרסיבי כמו מאטיס (הריקוד זו יצירתו האיקונית), גם בעבודות של אורית שימוש בצבע וצבעוניות עזה בולטים מאוד והיא מחפשת ביצירה שלה אחר דרך לתיאור הרמוניה ושמחת החיים, החיבור בין אדם לטבע ובין אדם לעצמו. הריקוד של אורית הוא ביטוי לשחרור רגשי, הוא עבורה סמל החיים כמעשה אמנות. החלל ברחוב הרצל יהפוך בפעם הראשונה ואולי היחידה למרחב של פעולה אמנותית ייחודית כחלק מגישה רווחת של שימוש מבנה במצב ביניים הן לטובת האמנות והן לטובת קהל רחב שמוזמן לבילוי תרבותי.
התבוננות בציורים של אורית שמחוני מפעילים את הרגש, אלו ציורים עמוסים בצבע, בטקסטורה ובתנועה. עומס שלא משאיר זכר למצע כך שהציור שואב וסוחף את המבט. הציורים שמחים, משדרים אופטימיות, עם צבעוניות עזה ונאיביות ראשונית, עשירים בחומר והתרחשות. עושר שמשדר חיים, תשוקה, שגעון לדבר שאילולא הוא נחדול להיות, זה עושר שמעורר לתנועה. אלו ציורים אובססיבים הודות למשיכות מכחול עזות ורפטטיביות, הנחת צבע שופעת וכיסוי מוחלט עם הדפסים שונים או דומים שחופפים זה לזה כמו שמיכת טלאים, קשר ישיר לאמא של שמחוני שתפרה שמיכה כזו לכל תינוק חדש שנולד במשפחה.אורית שמחוני תופרת בדים על הקנווס, חנויות בדים שזכורות לה היטב מילדותה הם אחד המוקדים מעוררי ההשראה ליצירה.“לגעת בבדים, להתבונן על אופן נפילת כל בד ובד, לראות את העושר הצבעוני, את המגוון, את ההדפסים, מעורר אותי לפעולה אמנותית כשאני לוקחת השראה מעולם אחד ונותנת לזה ביטוי באופן חדש וייחודי על גבי הקנווס”, מתארת האומנית אורית שמחוני.
משיכות המכחול ואופן הנחת החומר יוצרים טקסטורה טקסטילית שכמו יוצאת מתוך המצע השטוח כך שזו מצליחה לדמות בד תחושתי, פעולה שגם שומרת את אמא שלה קרוב אליה כל הזמן. מבט מעמיק יותר בעבודות של שמחוני חושף שיח פנימי על תהליכי שינוי והתפתחות, על הגשמה ואמונה.
הדמות הנשית שנוכחת בעבודות שלה זו היא עצמה, האלטר אגו של אורית שמחוני. הדמות שטוחה ללא תווי פנים, כסמל לכל אחד או אחת – אישה חופשיה (או כזו שחותרת לחופש), רוקדת, זזה עם הרוח, בטבע אוטופי, כלום לא מפחיד אותה. לעיתים מתוך הדמות הנשית נולד פינגווין, חיית להקה עם כח נשי מוטיב שמתחבר לציורים שבטיים המשדרים אחדות, חיבור ודאגה אחד לשני כסמל לאוטופיה שאורית מבקשת לחיים שלה ושל האנושות, חיבור שבטי שאורית חסרה בו ומבקשת למען החברה. אורית שמחוני מגשימה דרך העבודות שלה חלומות, דרך הציור היא רוקדת, פועלת, מתנסה ולא מפחדת לטעות, מעיזה על הקנווס וכשמשהו משתבש אלו רגעי חסד הודות להם היא מתפתחת לטכניקות, לצורות או לסיפור חדש בדומה לתהליכי מחקר מדעיים.
אורית שמחוני מציירת בעיקר עם אקריליק, מכחולים ישנים שיש להם איכות צורנית מרתקת באופן הנחת הצבע על הבד, שפכטלים, מגבונים, קיסמי אוזניים וספוגים בעזרתם היא יוצרת טקסטורות, מכסה את פני השטח, מוחקת וגורעת באופן רפיטטיבי, לעיתים מורחת את הצבע ישירות על הבד ולעיתים באופן המסורתי, מצב הרוח מנחה את ההחלטה. אורית נכנסת למצב אקסטטי מדיטטיבי, צבע וחומר מניעים את התהליך היצירתי והיא לא מניחה את כלי העבודה שלה עד שהיא לא מרגישה שזה גמור. הציור עבורה הוא תהליך ריפוי שמחבר גוף ונפש ודרכו היא מרגישה בנוח לתקשר את הרצון המתמיד שלה בשינוי, להיות בתנועה ולרקוד, לחלום ולראות את האור.
אורית שמחוני היא דוקטור לבוטניקה ארכאולוגית ועבדה שנים רבות במחקר באוניברסיטת בר-אילן. היא אמנית יוצרת אוטודידקטית ומטפלת באומנות. למדה במכללת "אבני " ומכללת "ורצברגר". השילוב של תחום הביולוגיה והטיפול באומנות בא לידי ביטוי בעבודותיה. הציגה במספר תערוכות בארץ ובחו"ל.