תערוכה של שפיות בתקופה של משבר לאמן זמיר שץ

שמונה שנים חלפו מאז הציג זמיר שץ בגלריה רוזנפלד את 'חביבתי מדינת כל אזרחיה', שבועות ספורים לפני הבחירות לכנסת ה-20. על התערוכה, שבה הוצגו 147 ציורי דיוקנאות ועבודת וידיאו, כתבה גליה יהב ז"ל: "זו שפת התנגדות, היוצרת אתיקה חלופית לזו של הלאומנות הגזענית. הכנות, הדעתנות, יסוד הפרטיות, הרישול מלא ההנאה וההרס העצמי, אלה כולם אופוזיציית חירום להווה הישראלי." התערוכה הנוכחית, אשר נפתחת בצל משבר לאומי וחברתי עמוק, כוללת עבודת וידאו וציורי-שמן שנוצרו בשנתיים האחרונות. בעבודות מתערבבים הפרטי והציבורי, האישי והפוליטי. ה"התנגדות", שהייתה לזמיר לחם חוקו במשך יותר מעשרים שנות יצירה, מפנה את מקומה לעמדה מכילה, מפויסת, הניכרת בשפת הציור ובמושאיו. סדרת הציורים 'גבעת החרציות' נוצרה מתוך חיפוש אחר שאריות של טבע בין אתרי בנייה על גבול יפו תל-אביב, וניסיון להנציח "אתר היסטורי" שעתיד להיעלם בקרוב. לצד זה, העיסוק בתיעוד היומיום הוביל את זמיר לשוב אל נוף ילדותו בקבוצת כנרת. את הביקורת הנוקבת כלפי חיי הקיבוץ החליף ביופי שנגלה לו מתוך כאב וגעגוע. העבודות מבטאות צורך מחודש להתעמק במדיום ופחות במסר. כך מוצא עצמו זמיר מצייר עצים ואבנים המקיפים בתים ישנים בקבוצת כנרת ומגרש חניה נטוש בתל אביב. בעבודה 'וידיאו זה רצח' מולחמים חומרי גלם ממגוון מקורות – סרטונים של בני משפחה וחברים שנשלחו בוואטסאפ; תיעוד שגרת-טיולים עם שתי כלבות ברחובות דרום תל אביב; בלה זוגתו מלמדת רישום בזום; קטעי ארכיון דוקומנטריים מתימן, פפואה גינאה החדשה ודרום אפריקה המתעדים "שבטים נידחים"; חלקי סרטים תיעודיים מגרמניה הנאצית. האופן שבו מתערבבות שכבות של זיכרון קולקטיבי עם זיכרונות אוטוביוגרפיים מביע ספק ביכולתו של המדיום לשרטט תמונה היסטורית ברורה וקוהרנטית.

זמיר שץ (נ. 1969, קיבוץ כנרת) בוגר לימודי תואר שני מבצלאל (2012) ותואר ראשון מקמרה אובסקורה בשילוב המדרשה לאמנות (1999). הציג בתערוכות רבות ביניהן במוזיאון תל אביב, מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון עין חרוד, מוזיאון נחום גוטמן, המרכז לאמנות עכשווית ועוד. תערוכתו 'חביבתי מדינת כל אזרחיה' נרכשה במלואה לאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות. עבודותיו נכללות באוספים פרטיים וציבוריים, ביניהם  אוסף 'הארץ' לאמנות.