בתערוכתה "באשר הוא אדם" עוסקת אלינה רום כהן בשבר פרטי וקולקטיבי. מיצב הפיסול שלה עשוי שברי זכוכית ושאריות אספלט שנאספו בדרכים הרוסות. בנופים אלה המשלבים בד-בבד הרס ובנייה, הציבה דמויות במחוות המאזכרות פיסול מהעת העתיקה והאמנות המודרנית. הדמויות לא חוצבו בשיש ולא נוצקו בברונזה, הן עשויות שברי זכוכית, ואחוזות בפיסותיהן בעוגן המייצב כמו ניצבות על בלימה בטרם קריסה. דמויות ספורות נתפסות בתנועה שהוקפאה באיזון על סף הנפילה, ואחרות שרועות על הקרקע ולא ברור אם נותרה בהן רוח.התערוכה תוצג עד ה12.1.24. אוצרת: גליה בר אור.
דברי האוצרת גליה בר אור: "עבדנו על התערוכה בערך שנה, במחשבה על מיצב שמתייחס לכל מרחב הגלריה כבימת תצוגה מורכבת אחת שתנועת הקהל מהווה חלק בלתי נפרד ממנה. הפסלים עשויים שברי זגוגיות ועל הקרקע חתיכות אספלט מדרכים שפורקו. למיצב המרכזי אלינה קראה 'לצידה של תהום', ציטוט מילות הפתיחה לשיר מטלטל של המשורר ולדימיר ויסוצקי. אלינה ואני מחוברות כבר שנים, מאז שהגיעה למכון לאמנות באורנים, וכבר אז עסקה בזכוכית ושעווה, זפת וברזל, חומרים של השתנות ותנועה בין מצבי צבירה נזילים המשוקעים במבע החומר. בעצם היא התחילה לעסוק באמנות רק עם עלייתה ארצה מרוסיה ב־1992. בעבודות הראשונות עסקה בדיאלוג עם זיכרון הילדה שמשקיפה על העולם שבחוץ ומסמנת באצבע צורות ב'קרום' האד העוטה את הזכוכית הקרה. היא ציירה על זכוכיות חלונות נושנים שאספה מבתים שננטשו או חודשו. החפץ הפך למשתתף פעיל בפעולת ההיזכרות שלה, משום שגם אם נעקר וטולטל ממקומו, הרי זכוכית החלון עדיין נטועה במסגרת וחוצצת בין הפנים לחוץ, מסמנת מרחב־סף מגן בדומה לקרום העור. הכותרת 'לצידה של תהום' מיטיבה גם לתאר את נוף עיירת ילדותה כפי שצילמה אותו בסרטיה – בתי עץ נושנים בשלבי התפוררות מתקדמים על מדרון תלול. התהום, מסתבר, נפערה גם בתוך הבית פנימה: היא ואביה החורג עבדו יחדיו לשפץ את החלונות והרהיטים בביתם המתפרק, אך ככל שעבדו כך שקע הבית בכאוס. בתערוכה מוצגת עבודת וידאו חדשה המשלבת קטעי תיעוד מהמלחמה באוקראינה שכוללת עבודת פרפורמנס והנפשה. בעבודת הווידאו ניכר התהליך הנחוש והאמיץ שלה להצליב נקודות מבט בד בבד מהפנים ומהחוץ, וזאת באמצעות מפגש שהיא יוצרת בין מצלמה לבני אדם. המתח שמייצר הדימוי התקשורתי המטלטל והמניפולטיבי משוקע בתהליכי ההשתנות האישית. בשנים הקודמות עסקה בעור הגוף כאלמנט אשלייתי ויצרה פסלים נטולי עור שחלקיהם הפנימיים עשויים שברי זכוכית, בשנה האחרונה עבר המיקוד בעבודתה להשלכות חוויית השבר המתמשך על הגוף ועל הנפש: "לאחרונה אני מתחילה לגעת בסוג אחר של הפרדה, כאשר היסודות מתערערים לחלוטין והיכולת שלנו לגעת בחוויה מוגבלת. המרחק מחוויית האסון מצטמצם לידי נגיעה של הממשי המערער גם את היסודות שלנו". כשהתחלנו במהלך, לפני שנה בערך, לא שיערנו שאותה 'תהום רבה' תפער את פיה סמוך ליום הפתיחה. התערוכה נפתחה, והנה גם מושק הקטלוג, מתוך אמונה באמנות ובכוחו המרפא של מפגש היחד. מפגש שהוא נטול תוויות על כל אחת ואחד מאיתנו כיחידים וכקבוצה, מפגש של יחד, אדם באשר הוא".
"באשר הוא אדם" – אלינה רום כהן
אוצרות: גליה בר אור
הגלריה העירונית לאמנות רחובות
נעילה: 14.01.24
* הטקסט לקוח מתוך קטלוג התערוכה בכתיבתה של האוצרת, גליה בר אור.