תערוכת יחיד ביפו העתיקה לאמנית מירב סלמן

לפני כחמש שנים כשהיא בת 45 החלה לצייר ומאז היא לא מפסיקה. שרבוט תמיד היה חלק מחייה בעיקר לטובת ריכוז ומיקוד שתמיד היו אתגר עבורה, השרבוט עזר לה להבין את מה שקורה סביבה אך מעולם לא העזה באמת לצייר. כשהשקט הפך לחלק מחייה בעקבות ילדיה שגדלו ונזקקו לה פחות, התפנה מקום לתשוקה ישנה – הציור "על השולחן היה עיפרון, כאילו קרא לי ואמר שהוא פה. אחרי שבהיתי בו דקות ארוכות, קמתי לחדר, הבאתי נייר וציירתי. ככה התחיל הרומן שלי עם עולם חדש, עולם של צבע ודמיון" מספרת מירב.
העבודות המוצגות בתערוכה עוסקות בעיקר בנושא הנשיות ובכולן מוצגת האישה כאישה חזקה, עוצמתית, פורצת ובטוחה בעצמה. ניכר כי עבודותיה מגיעות מתוך עולמות של רגש והרבה דמיון והן מלאות צבע ומשדרות אופטימיות ושמחה. אמנותה היא ספונטנית, עצמאית ומעל לכל אמצעי לשילוב העולם הפנימי והחיצוני שלה.לעיתים פני האישה בציוריה גלויים ולעיתים מוסתרות על ידי כובע או שיער או מפנות גב לעולם אך לא מתוך ניכור אלא מתוך חשש להיחשף ולהתגלות ממש כמו סלמן עצמה. הסגנון שלה נוטה לפופ ארט המאופיין בצבעוניות עזה ובמשיכות צבע רכות וחדות. ההתבוננות שלה בסביבה היא דרך הצבע, ודרך הצבע היא מסבירה לעצמה את העולם. בין ציוריה של סלמן ניתן למצוא מקבץ גדול של דיוקנאות נשים בשמן על בד או בטכניקה מעורבת. המיוחד בהן הוא העובדה שמדובר בנשים אנונימיות, הנשים שמתארת סלמן הן נשים יומיומיות פשוטות וכשהן חשופות פנים הן מלאות הבעה, אז הן מישירות מבט אל האמנית המציירת אותן ומספרות סיפור.
בתערוכה זו מבקשת סלמן לחשוף את אמנותה ואת עצמה בלי חשש ובעיקר להפסיק להתנצל.