זה סיפור על שני יוצרים שהמפגש ביניהם הוליד שפה חדשה, שפה הפותחת צוהר להכלה ומתגברת על ההבדלים, הפערים והעדפות הן ברמה האישית והן ברמה האמנותית. הוא צייר האמנות הנאיבית והיא המשוררת ,עורכת ומנחת סדנאות כתיבה. לכאורה נראה כי אין קשר בין שני העולמות ואז מפגש אחד בנקודת זמן מדוייקת לשניהם יוצרת "קליק" אמנותי . בימים אלה הם מוצאים לאור ספר שלישי במשותף ""אוחזת בחיים בתאווה" בהוצאת "לופה" . ניסינו להתחקות אחר ציר הזמן של היחסים בין השניים ואחר התוצרים המעוררים פליאה , המעידים על שיתוף פעולה פורה נקי והדדי ללא אינטרסים ואף גילינו את הכח הקיים בשיתוף פעולה שכזה.
הספר הראשון 'זאת עיר' ,2020
מהר מאד מצאו השניים גם את הדומה, גישה נאיבית לחיים השואפת להסתכל על המציאות בצורה יפה ושלמה. לסמדר טקסטים קצרים מדוייקים ונוגעים. שירתה אוניברסלית ומטפלת ביחסים ורגשות כמו : ציפייה,התרגשות, אכזבה, בדידות , אהבה רומנטית, פנטזיה והתפכחות ממנה. עבודותיו של פרץ עוצמתיות ואינן משאירות אותך אדיש אליהן "מי שנכנס לסטודיו של רפי בתל אביב קולט את העוצמה שבו וביצירתו" מספרת סמדר. ואכן ציוריו של רפי משדרים שמחה, תמימות ואופטימיות " יש התפרצות של שמחה הבוקעת מהציורים שכאילו עברו מטמורפוזה. רגעי החולין נצבעו בצבעים של חג והעיר תל אביב מלאה זוגות מאושרים!" מוסיפה סמדר.
הספר 'זאת עיר' מאגד בתוכו שירים בסגנונות שונים ומתקופות שונות של שרת. אם בעבר הורגלה לצטט מתוך ספרייה הקודמים נתקלה שרת בתהליך כתיבת הספר 'זאת עיר' בשירים שכבר הספיקה לשכוח.סמדר: "שירים בלבוש חדש מקבלים תוקף מעצם החיבור אל הציור. הם הופכים להיות רלוונטים בלי קשר לרגש שבו נוצרו" בתהליך ממושך (והם מעידים על משך זמן של שעות רבות של עבודה משותפת! ) של בחירה והתבוננות יצרו השניים התאמות בין שירים שפורסמו בשבעת ספריה של סמדר לבין ציורים קיימים של רפי. לעיתים הקשר בין ציור לשיר הוא אסוציאטיבי ולעיתים הוא חיבור סימבולי ומופשט הדורש התבוננות שנייה ושלישית. השיר 'זאת עיר' נכתב על תל אביב בתקופת מגוריה של סמדר בה, אבל רבים מייחסים אותו לאשדוד- עיר ילדותה, בה היא מתגוררת כיום. בתהליך כתיבת הספר הראשון גילו ערך משותף לשניהם והוא ערך הנתינה הספר נולד מתוך רצון להעניק לעולם תקווה ואופטימיות ולומר בשבחם של שיתופי פעולה אמנותיים שכאלה.
ספר שני 'סבא יהודה' ספר ילדים, 2021
כששני יוצרים נפגשים אחרי שנות יצירה ארוכות שבהן כל אחד מהם התמסר לעבודותו בצורה טוטאלית, כששניהם מקדישים את חייהם לאמנות ויצירה ואף מתפרנסים ממנה, סוג העבודה המשותפת המתקבלת היא באופייה מקצועית , רצינית ועם המון חשיבה. ואכן גם בספר המשותף השני הקדישו היוצרים שעות רבות במטרה להתאים ולדייק את האיור או הציור הנכון לשיר. לרפי רפרטואר עצום של סקיצות , רישומים וציורים אותם הוא התאים במלאכת מחשבת לכל משפט ולכל מילה כדי שייצגו נאמנה את המילים של סמדר. כאמור, ההתאמה היא קפדנית אך בו זמנית גם אינטואיטיבית המגיעה מתוך חיבור אמיתי של רפי לטקסט. סבא יהודה שרת, הדמות המרכזית בספר, היה מוזיקאי , חלוץ , (אחיו הבכור היה משה שרת ראש ממשלה השני של מדינת ישראל ), הוא היה איש רוח , אוהד נאמן של השפה העברית ומלחין (חלק משיריו : "ואולי לא היו הדברים" , "לא שרתי לך ארצי" ועוד). הספר מבוסס על זכרון ילדות של סמדר כנכדה של סבא יהודה היקר ומתאר מצבים בחייהן של נכדותיו ומתחילתו ועד סופו הוא שיר אחד ארוך.
ספר שלישי 'אוחזת בחיים בתאווה' , 2021
בתהליך העבודה על הספר השלישי שנמשך כחודש התחרש מפגש חד פעמי בין גופי היצירות של כל אחד מהם. כאמור, מאחורי סמדר שרת המשוררת ורפי פרץ הצייר יש שלושים שנות עבודה, שהוקדשה לחקר היחסים הזוגיים ולניסיון לבחון את מורכבות המצבים הרגישים הקשורים בחתירה לזוגיות. הבגרות המקצועית באה לידי ביטוי גם בבגרות והשלמה בחיים האישיים. במפגש גילו שני היוצרים נקודות ממשק משותפות, כל חיי הנפש והגוף שלהם התנקזו מאליהם לרגע המפגש."אני מרגישה כאילו כל פתיתי הנפש שלי מפוזרים בספר הזה". אומרת סמדר ורפי מזדהה איתה. אין כאן מקרה של מה קדם למה , הציורים או השירים, הייתה כאן נביעה וזרימה של תובנות. אם שיתוף הפעולה הראשוני הוליד את 'זאת עיר' שיצג את החיבור בין המקום תל אביב למטענים הרגשיים. הרי בספר החדש היוצא לאור בימים אלה ,'אוחזת בחיים בתאווה' יש צלילה לעומקים חדשים ולהתמודדות אמיצה עם תחושות הניזונות מהחלקים האפלים שבנפש. תסכול , החמצה ומשברים מתוארים כאן, וכאופייני לגישה האופטימית המשותפת לשניים בצד תקווה, אמונה ומיצוי.
כל שיר מצא את המקביל לו בציור, ממש כפי שחשים היוצרים שמצאו נפש תאומה. השיר : "אוחזת בחיים בתאווה" על שמו נקרא הספר מגלם את הרצון להיות שייכת ממש כמו בשיר עולם: "עולם , תהייה רחם ענקי/ תחבק אותי עולם/ אני רוצה למות בתחושת שייכות". התאווה אינה רק פיזית אלא מגולמת בעמדה נפשית העולה מן הציורים. החומריות של הגוף בעל התאווה משלימה את תמונת העולם של השירים. הטקסטים לספר נבחרו מתוך שבעת ספריה הקודמים של סמדר וכן נוספו שירים שנגנזו מתוך הקובץ "משעול הנפש". קובץ המביא שירי הגות ופילוסופיה הנטועים במרחב הפיזי. כך חותם את הספר השיר "כיכר הרחמים" המלווה בציור של כיכר דיזינגוף. זוהי אינה בחירה מקרית של שיר וציור, הנוכחות האלוהית מסתתרת בכל מקום בספר הזה.