אמנות לבית הלה צ'ולסקי מכניסה את הטבע אליכם הביתה

בביתה בישוב גילון שבגליל המערבי חיה ויוצרת האמנית הרב תחומית הלה צ'ולסקי.בתערוכה במשק אופיר הממוקם באלון הגליל מציגה צ'ולסקי כ- 15 עבודות של ציורי שמן ותחריטים, הדפסים מרהיבים המתאפיינים בטכניקה מיוחדת של תצריב על נחושת ומתכות שונות. העבודות מודפסות באופן מקורי וחד פעמי, "מונו טייפ", בצבעי הדפס. בחירת המקום לתערוכת היחיד שלה "מכניסים את הטבע הביתה" אינו מקרי והוא תואם את המסר אותו רוצה להעביר לנו האמנית שחיה ונושמת טבע:"הכניסו ללבכם שמחה, שלווה, רוגע ואהבה לטבע אחרי שנתיים שבהם הייתם סגורים וצפונים בביתכם". היא מבקשת לעשות זאת על ידי ציורי הטבע והנוף המהווים חלק מרכזי ברפרטואר עבודותיה לאורך השנים.

מלבד התמחותה ביצירת הדפסים היא אף יוצרת בשמן ואקריליק ופיסול קרמי. במשך שנים היא יוצרת תצריבי נחושת, שהם אחד מסוגי ההדפס המיוחדים.טכניקה מורכבת בה צורבים את הגלופה בחומצות מסוכנות, עם הגנה כמובן, על הפה, הידיים והעיניים והיא נעשית בסדנה מיוחדת לכך. את התחריט פיתחו בתקופת הרנסנס, טרם המצאת הדפוס של ימינו. עם השנים הפך השימוש בטכניקת התחריט/תצריב ליצירת יצירות אמנות. אמנים גדולים כמו פיקאסו, מארק שגאל, אנה טיכו ועוד רבים, יצרו בטכניקה מיוחדת זו. למרות שטכניקת התחריט נועדה בעיקר ליצירת עותקים מרובים של הציור המקורי, מעדיפה צ'ולסקי להשתמש בלוח התחריט (נחושת או מתכת אחרת), רק פעם אחת ויחידה. כך שכל יצירה שלה היא "מונוטייפ" (הדפס יחיד) ומקורי.

אחד מהנושאים המוצגים בתערוכה היא סדרה של נופים פנורמים, נופים חשופים שהאדם אינו נוכח בהם כך רואה צ'ולסקי את המונומנטים העוצמתיים בעולמינו "הם היו כאן אלפי דורות לפנינו, ויהיו גם כאן אחרי מותנו" היא מציינת. היא חסידה של יצירת הרמוניה עם הטבע ומאמינה שאם נתחבר אל הטבע נספוג את הרוגע, השלווה וההתחדשות האופייניים לו. כמו אמנים רבים שמגפת הקורונה עודדה אותם ליצור יותר ציורי נוף וטבע כך גם צ'ולסקי דרך ציוריה ותחריטיה רוצה להכניס את הטבע אליכם הביתה. המגיפה התגלתה כקרקע פורייה ליצירתיות והתוצאות מוצגות בתערוכה הנוכחית. המגפה עודדה אמנים רבים ליצור מתוך המצוקה והקושי של הסגר וההתבודדות גם יצירות עגומות וקודרות אך עבודותיה של צ'ולסקי מציגות שמחה ואופטימיות ואת הטבע בשיא תפארתו. עבודותיה מציגות הערכה וכבוד לטבע ובשילוב הטכניקה הייחודית שלה גם את עוצמתו של הטבע וקוראת לצופה להתחבר ולהרגיש את האנרגיות הקיימות בו. אין ספק כי המגפה עוררה הערכה חדשה לטבע ולאופן שבו טיול מודע מתחת לשמים הפתוחים יכול להעמיד את לחצי החיים בפרספקטיבה. כשהחיים הופכים לחוסר וודאות צורמת, האינסטינקט האנושי הוא לסגת לעולם הטבע. לחפש לא רק ביטחון פיזי אלא גם רווחה נפשית ותחושת מטרה מחודשת, אהבת הטבע תמיד הייתה ערך עליון בתנועת האמנויות והאומנות ועתה עם ההשלכות של המגפה העולמית ערך זה קיבל משנה חשיבות.

הרעיון של אמנית שיוצאת לטבע עם פלטה וכן ציור אינו קלישאה זו דרך חיים של צ'ולסקי, סביבת עבודה הטבעית לה. ואם המגפה עוררה את הז'אנר שבו אמנים יוצאים אל הטבע ומציירים, במקרה של צ'ולסקי זה משהו שבשגרה. היא מנהלת שיח תמידי עם הטבע ומביאה אותו אל בד הציור. כשהמגפה תקפה בפעם הראשונה, כדור הארץ לא הפסיק להסתובב על צירו, אבל העולם האנושי הפסיק. מקומות העבודה, החינוך, הפנאי והפולחן שלנו נסגרו בו-זמנית ובמכה אחת, חיי היום-יום הצטמצמו באופן קיצוני. במהלך רוב סוגי האסון האחרים, אנשים עדיין יכולים להחזיק ולנחם זה את זה; הם יכולים לבכות יחד, לשיר יחד, לאכול, לשתות ולרקוד יחד; אבל נגיף הקורונה שלל מאיתנו את המקורות הבסיסיים האלה של שמחה, נחמה ושחרור. ולנוכח כל כך הרבה פחד ועתיד בלתי צפוי, עולם הטבע הפך לסמל של קביעות, והעניק לנו מציאות חלופית בריאה ואיתנה. הציפורים, הפרחים והעצים לא הופרעו מכל מה שעברנו, וזה העניק לנו רוגע ושלווה. במציאות זו האמנית הלה צ'ולסקי תיעדה את הטבע עבורנו וכעת היא מזמינה אותנו לצאת אליו חזרה אך גם להכניס אותו אלינו הביתה דרך עבודותיה.