מתחם המוזיאונים באר שבע מציג ארבע תערוכות חדשות: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ’, תיאטרון הטבע של אבישי פלטק, באר המשאלות של אנה פרומצ'נקו ו“מים חיים” במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח.
מתחם המוזיאונים באר שבע מציג מקבץ תערוכות חדש, הנפרש בין שני מוסדות סמוכים: מוזיאון הנגב לאמנות והמוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח. יחד, ארבע התערוכות יוצרות מהלך רעיוני רחב – מן המדבר כמקום של הפשטה וראשית, דרך הנוף כישות חיה ותיאטרלית, אל הבאר כמרחב של זיכרון ותשוקה, ועד המים כסמל תרבותי, דתי וחברתי. פתיחת התערוכות נקבעה ליום רביעי, 10 ביוני 2026, בשעה 18:30.
במוזיאון הנגב לאמנות מוצגות שלוש תערוכות באוצרותו של רון ברטוש: “נופים פתאומיים: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ’”, “תיאטרון הטבע של אבישי פלטק”, ו־“אנה פרומצ'נקו: באר המשאלות”. במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח מוצגת התערוכה “מים חיים”, העוסקת במקומם של המים בתרבות המוסלמית, כחומר קיומי, כמטאפורה של טהרה ושפע, וכבסיס למחשבה על קהילה, מרחב וידע.
המדבר כנקודת התחלה: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ’
התערוכה “נופים פתאומיים” מוקדשת לציורי המדבר של צבי מאירוביץ’ – מן האמנים המרכזיים בקבוצת “אפקים חדשים” ומאבות ההפשטה בציור הישראלי. ציורי המדבר שיצר בראשית שנות השישים, בעקבות ביקוריו באזור מצפה רמון וסביבת ים המלח, נחשבים לפרק משמעותי ביצירתו. המדבר אצל מאירוביץ’ אינו רק נוף. הוא תנאי ראייה. מקום שבו הציור מתקלף מן העודפות, מתקרב אל יסודותיו, ומבקש לגעת בתחושה ראשונית של צבע, אור, חומר ותנועה. פלטת הצבעים, אדום, לבן, אוכּר, שחור, סגול וירוק, אינה מתארת את המדבר מבחוץ, אלא נושאת את מרכיביו הפנימיים: מלח, אדמה, חול, צל, מינרלים, חום ואור. במובן הזה, המדבר אינו מופיע בתערוכה כאתר גיאוגרפי בלבד, אלא כמרחב תודעתי. הוא מאפשר למאירוביץ’ למזג בין הציור המופשט- האוניברסלי, הפנימי, החופשי, לבין המקום הישראלי הקונקרטי. לא ציור של נוף, אלא ציור שנולד מתוך שהייה בנוף; לא ייצוג של המדבר, אלא ניסיון להקשיב לאופן שבו המדבר משנה את פעולת הראייה עצמה.
כשהנוף מביט בחזרה: תיאטרון הטבע של אבישי פלטק
בתערוכה “תיאטרון הטבע של אבישי פלטק”, המוגדרת כתערוכה מוזיאלית ראשונה לאמן, הנוף המקומי אינו מתפקד כרקע. הוא מתקרב, מתגלם, כמעט נעמד מול הצופה. לפי מוזיאון הנגב, פלטק מציג מבט מקיף על הנוף המקומי כמרחב תיאטרלי, ובוחן מחדש את תפיסת הטבע השגורה. בציוריו של פלטק, פרח, עץ, דחליל, חיית בר, מבנה או פנס אינם פרטים משניים במרחב. הם הופכים לדמויות. הנוף מקבל מחוות, מבטים, תנוחות ומצבי רוח. במקום מרחב פתוח הנפרש אל האופק, נוצר מפגש אינטימי ודרמטי בין האדם לבין הטבע – טבע שאינו שותק, ואינו ניטרלי. העבודות נושאות עמן גם הד עכשווי. יצירתו של פלטק נוגעת ביחסים המורכבים בין אדם למקום, ובחוויה של חיים בין שתי פריפריות: ביתו בקיבוץ כברי, שממנו נאלץ להתפנות, והנגב, שבו החלה המלחמה. בתוך ההקשר הזה, הנוף אינו מפלט רומנטי. הוא זירה רגשית, פוליטית וקיומית. הוא חי, פגיע, דרוך, ולעיתים אנושי יותר מן האדם המתבונן בו.
הבאר כמרחב פנימי: אנה פרומצ'נקו
התערוכה “באר המשאלות” של אנה פרומצ'נקו מציבה במרכז מיצב המשלב וידאו, סאונד ופיסול. דימוי הבאר, הנטוע עמוק במסורת המקראית ובמרחב הארץ־ישראלי, נטען כאן בכפילות: מצד אחד מקור מים וחיים; מצד שני חלל עמוק, נסתר, ולעיתים מאיים. הבאר היא מקום של ירידה אל עומק. היא קשורה בצורך בסיסי, אך גם במשאלה, באמונה ובתקווה. היא יכולה להיות מקור של קיום, אך גם בור של נפילה והיעלמות. דווקא המתח הזה הופך אותה לדימוי עוצמתי כל כך: מקום שבו החומרי והרוחני נוגעים זה בזה. במיצב של פרומצ'נקו, הבאר מנותקת מן השימוש היומיומי שלה והופכת לאובייקט של השתהות. עבודת הווידאו יוצרת אשליה של מים העולים ויורדים באיטיות, בקצב המזכיר נשימה. לצד הבאר מוצב ספסל אבן, המזמין את המבקרים לא רק להביט, אלא לשהות. במובן זה, הבאר אינה רק נושא העבודה – היא הופכת למבנה פנימי של התבוננות: מקום שבו זיכרון, חוסר, תקווה ואובדן מתערבבים זה בזה.
מים חיים: בין תרבות, דת וחיי יום־יום
במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח מוצגת התערוכה “מים חיים”, הבוחנת את מקומם של המים בתרבות המוסלמית. בתערוכה מוצגים 14 פריטים מאוספי מוזיאון ישראל ומוזיאון האסלאם יד מאיר, בהם כתבי יד וחפצי עילית מתקופות ואזורים שונים בעולם המוסלמי. המים מוצגים כאן לא רק כחומר הכרחי לקיום, אלא כסמל תרבותי רחב: טהרה, ריפוי, פריון, שפע, נדיבות וידע. הם מחברים בין גוף לנפש, בין פולחן לחיי יום־יום, בין מרחב פרטי למרחב ציבורי. בתרבות החצר הם מופיעים בגנים,בריכות, מזרקות ותעלות; במרחב הקהילתי הם מתקיימים במתקני שתייה, מקורות טהרה ומקומות מפגש. הבחירה להציג תערוכה על מים דווקא בבאר שבע, עיר שמיקומה הגיאוגרפי וההיסטורי קשור במדבר, בבארות ובשאלת המשאב, מעניקה לה רובד נוסף. המים אינם רק נושא אסתטי או דתי, אלא גם שאלה של קיום משותף: מי מחזיק במשאב, כיצד הוא מחולק, ואילו צורות של קהילה נבנות סביבו.
מבט משותף: נוף, מים ואדם
ארבע התערוכות במתחם המוזיאונים באר שבע אינן זהות זו לזו, אך הן משוחחות סביב ציר משותף: היחסים בין אדם, טבע, חומר וזיכרון. המדבר של מאירוביץ’ הוא מקום של התפשטות פנימית והפשטה ציורית; הנוף של פלטק הוא ישות חיה, נוכחת ומביטה; הבאר של פרומצ'נקו היא חלל נפשי וסמלי; והמים בתערוכה “מים חיים” הם חומר קיומי שהופך לשפה תרבותית. ביחד, הן מציעות מבט על הדרום לא כפריפריה של התרבות, אלא כמרחב שבו שאלות יסוד מתחדדות: מהו מקום? כיצד נוף נצרב בתודעה? מתי מים הופכים מזיכרון לחיים? ואיך מוזיאון יכול להיות לא רק חלל תצוגה, אלא אתר של שהייה, הקשבה ומפגש.
פרטי התערוכות
מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
נופים פתאומיים: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ’
תיאטרון הטבע של אבישי פלטק
אנה פרומצ'נקו: באר המשאלות
אוצר: רון ברטוש
המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח
מים חיים
ייעוץ מדעי: ליזה לוריא, אוצרת המחלקה לאמנות וארכאולוגיה אסלאמית במוזיאון ישראל, ירושלים
פתיחה חגיגית: יום רביעי, 10.6.2026, בשעה 18:30
לצפייה בצילומים נוספים מהשטח ומסרטי ARTTELLING DOCO – הירשמו לערוץ היוטיוב של ARTTELLING Magazine 👈 דוקו ARTTELLING