במהלך החודש אחרון הצייר הישראלי, רפי פרץ, שמוכר לרבים בתרבות המקומית, בזכות ציוריו הנאיביים את המרחב האורבני של תל אביב ובזכות ציוריו וצילומיו שמתמקדים באינטראקציה הרומנטית והסקסואלית בין בני זוג, יצא במיזם תרבותי היברידי, שמשלב אמנות וספרות, וליתר דיוק מזווג בין ציוריו לשירים פרי עטם של משוררים בולטים ומוכרים בארץ.
הרעיון לשלב בין אמנות ושירה איננו חדשני, והוא קיים ומתועד למן העת העתיקה. ברשתות הספרים המוכרות בישראל וכן בתערוכות ובגלריות בולטות תוכלו למצוא שילוב בין שתי האומנויות. לרוב שילוב זה יהיה א-סינכרוני, כאשר לציורים בספרי השירה יש תכלית מוגדרת: לשרת את הטקסט ולשמש כתפאורה; ולשיר בתערוכות ובגלריות יש גם תכלית מוגדרת: לשרת את הדימוי, ולעיתים לסכם אותו מילולית בבדרך נאה ופיוטית. ייחודיות המיזם של רפי פרץ היא אפוא לא בעצם החיבור בין ספרות לאמנות, אלא ביכולתו לשכלל חיבור זה לכדי זיווג והתאמה סינכרונית, כך שהשיר והציור ישרתו זה את זה באופן הרמוני, ובמקביל יתמזגו ליצירה מונוליטית אחת, שהקורא והמתבונן לא יוכלו לדעת אם כך נבראה מלכתחילה או שמא נשזרה וחוברה באופן מלאכותי בשלב מאוחר יותר, מבלי ששתי היצירות התוודעו קודם לכן לקיום האחת את האחרת.
לרפי פרץ יש ניסיון בהלבשת שירים ובהתאמת ציורים למידותיו המדויקות של השיר. כך למשל, בשנת 2020 הלביש את כל ספר השירים 'זאת עיר' של המשוררת ומבקרת הספרות, סמדר שרת, ולאחרונה השניים שוב שיתפו פעולה והלבישו מתוך רפרטואר הציורים העצום של פרץ, את ספר שיריה החדש 'אוחזת בחיים בתאווה' (2021). במסגרת המיזם החדש ביקש פרץ להרחיב את השילוב המוצלח שהיה לו עם סמדר שרת, ופנה עד כה ל-10 יוצרים בהצעה מפתה ונדיבה ליטול חלק במיזם ההיברידי, במטרה להלביש על שיריהם יצירות אמנות שצייר פרץ לאורך השנים. בדרך זו נוצר החיבור בין פרץ למשוררים מוכרים ומוכרים פחות כגון: טל שמור, רמי בקיש, דניאל באומגרטן, צור גאוטה ולמשוררים נוספים שיצירותיהם עוסקות באהבה, בזוגיות, במשברים אישיים, במרחב העירוני ובחברה הישראלית.
לאחרונה, פנה פרץ גם למשורר, לחוקר ולעורך הספרות המוכר, ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך ויחדיו השניים הלבישו 8 שירים נבחרים מיצירותיו של יוזגוף-אורבך שהתפרסמו לאורך השנים. מלאכת ההתאמה בין שיר לציור איננה עניין של מה בכך לפי פרץ ויוזגוף—אורבך: 'ההתאמה צריכה להיות מקובלת ומוסכמת הן על הצייר והן המשורר'. בנוסף, שאיפת שני היוצרים היא שהציור יתמזג בשיר, והשיר בציור, ועל כן פרץ שואף לסינכרוניזציה מדויקת הן ברמת הרעיון והן ברמת הצורה. כך לדוגמה, פרץ מייחס חשיבות ליחס בין גודל התמונה לגדול הציור, לגופן ולהבלטת הגופן, ליחס בין מיקום השיר לציור ולפרופורציות בין שתי האמנויות ביצירה השלמה והמאוחדת. החיבור בין יצירות פרץ ליוזגוף-אורבך חורג מגבולות הלבשת השיר גרידא, והוא מתאפיין בהתאמה קונספטואלית, רעיונית, אידאולוגית וצורנית. ביטוי להתאמה זו, ניתן למצוא בנושאים המשותפים לשניים: תל אביב, אורבניות, נאיביות, אהבה, זוגיות ומיניות וארוטיקה. בעתיד מתכוונים שני היוצרים להרחיב מיזם ייחודי זה, ולהופכו ממיזם מקוון למיזם מודפס שיראה אור במהלך החודשים הקרובים ויכלול הלבשה טבעית, סינכרונית והרמונית בין ציוריו של פרץ ליצירותיהם של -10 משוררים ישראלים מכל רחבי הארץ.
