פרס "קיפוד הזהב" לתיאטרון עצמאי ותיאטרון פרינג' 2021 אלו ההצגות שעלו לגמר

ואלו הן 13 הצגות "הרשימה הקצרה", שעלו לגמר התחרות ושמות יוצריהם: 

• דף חלק – מיכל סבירוני (הפקה עצמאית, תיאטרון תמונע) מיכל סבירוני מזמינה את הקהל לסטודיו וחושפת בפניו תהליך יצירה בו הקוים שבין אמנות פלסטית לתיאטרון נמחקים. במופע היא מגשימה את פנטזיה גדולה שלה, ומעלה באוב דמויות שהשאירו בה את חותמן. כבתהלוכת קרקס, הדמויות יקרמו עור וגידים וימלאו את הבמה בצבע ובקול, כשהן עוברות ממימד למימד בדרכים מפתיעות. כל דמות היא יצירה בפני עצמה עם סיפור משלה, וכולן ביחד יוצרות קולאז' שברירי ורב דורי.
• ביום בהיר אחד – אריה אלדר (הפקה עצמאית, תיאטרון הסמטה) קומדיה על רצח והתאבדות. ההצגה מערערת אצל הצופה את תפיסת העצמי, ומציעה מבט קומי ותפיסה יותר מפוכחת על החיים בכלל. באמצעותה הצופה זוכה לזווית חדשה של מבט על עצמו.במובן מסוים המחזאי מזהיר את הצופים מפני "בזבוז" החיים על התבצרות בתפיסת עצמי כזו שאינה מאפשר קשר אמיתי בין בני אדם, שאינה מאפשרת אהבה.
• ואני לא יכולה לשנות את זה – הילה תומר (הפקה עצמאית) אירוע תיאטרוני בדירת מגורים בעקבות "לילה טוב אמא" מאת מארשה נורמן.
• מחבואים- יפתח רוה (הפקה עצמאית, תיאטרון קרוב) חקירה אלימה אליה נקלע צחי החשמלאי מציפה את עברם המסתורי שלו ושל אבינועם החוקר אותו, עם סיוון הזונה, ששברה לשניהם את הלב. התמודדות עם העבר, התשוקה לחיים, התא המשפחתי השבור – לעזוב הכל ולהתחיל מחדש? או למצוא כוח לרפא את השורשים ולצמוח?
• שמיים הפוכים – עופר ירושלמי (מרכז ענב) מחזה המספק זווית מעניינת במיוחד לתופעת ה'אלימות הפסיכולוגית', ומציג באופן נוקב, אמוציונלי וחסר פשרות את המורכבות הכרוכה במערכת יחסים זוגית קשה המתחפשת לאהבה.
• האם יש מקקים בישראל? – מרט פרחומובסקי (הפקה עצמאית, תיאטרון הבימה) קומדיה אפית, המגלה לעולם פן לא מוכר של ניסים אלוני כותב היצירה – אקטואלי ובועט, שמישיר את המבט אל שורשי הקיום היהודי ואל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אלוני הוזמן ליצור את ההפקה המקורית של המחזה בשנת 1986 בתיאטרון הבימה, אך לאחר תשעה חודשי חזרות לא הצליח לסיים את העבודה וההצגה נגנזה. אלוני לא כתב מאז מחזה נוסף. 35 שנה לאחר מכן, "האם יש מקקים בישראל?" שבה להבימה, הפעם בתור הפקה עצמאית מיוחדת. העלילה עוסקת בלהקת השחקנים הנודדת של האמרגן אוסקר מאק-מנדל נוסעת בין ערי אירופה ומציגה מופע בידור אכזרי על ייסוריהם של היהודים לאורך הדורות. הצטרפותם ללהקה של לייבו הפלסטיני ומוד הנוצרייה מטלטלת את מעמדו של לוט הישראלי, כוכב הלהקה. הופעתו הפתאומית של פראנץ, מפקד מחנה ריכוז לשעבר שנחשב למת, מטלטלת את נפשו של הליצן ביאטו, שניהל איתו רומן אסור בזמן המלחמה. צמד רוצחים מסתורי, שדולק בעקבות הלהקה, מאיים לטלטל את חיי כל חבריה.  
• מקושקשת – רותם נחמני (הפקה עצמאית, תיאטרון יפו) מופע פרפורמנס שפותח חורים וסתימות ומתעסק במות הפנטזיה הנשית. פרפורמנס ארט אישי המציג את מסעה של אישה שאינה יכולה להרות באופן טבעי וכמהה לילד, המסע מביא אותה אל מקומות חשוכים שבין ערגה לכישלון. מציאות הנרקמת בשירותים שהפכו למקדש קטן ופרטי בו יש התבוננות, צעקה ושאלות על חיים, מוות, אהבה, בידוד בעולם בו הפנטזיה מטשטשת בין המציאות לאני הפנימי והקולקטיבי. מקושקשת בוחנת שאלות אישיות על נשיות, קשרים והתבוננות חברתית של אישה חזקה נטולת פילטרים שבודדה את עצמה סטרילית ופיזית ומשלבת מציאות בה הסיפור שלה בעולם רווי סימני שאלה יוצר דיאלוג מרתק, אישי ורגשי עם הקהל.
• הדה-יואב מיכאלי (פרינג' באר שבע). מפגש ייחודי בין הטקסט האייקוני של איבסן ובהשראתו לבין שפת הבמה של האנסמבל. המחזה הקלאסי מקבל עיבוד מודרני חזותי ועכשווי ההופך אותו רלוונטי מתמיד. בעולם של רשתות חברתיות, מדיה ורייטינג בתוך ה"שממה" הרוחנית של המאה ה21, הריקנית והעקרה, מוצאת האימה ה"איבסנית" מהשערורייה החברתית של סוף המאה ה19, מקבילה מאיימת בדמות הSHAMING  ברשתות. בעולם בו חזות היא הכל, הוקעה ברשת יכולה והביאה לאובדנם של רבים. הדה, "אושיית רשת", בתו של גנרל מת, מוצאת את עצמה "תקועה" בנישואים לא מאושרים, מוכת שעמום  וריקנות "אינסטגרמית" המאפיינת את תקופתנו, וחסרת ייעוד בחיים, היא נסחפת בעקבות קנאה, אימפולסיביות ותחושת חוסר ערך עצמי משולבים ברעיונות מבולבלים על יופי ואידיאל אסתטי למערבולת מעשים המביאה עליה את קיצה. הטרגדיה של הדה, המתרחשת תוך 36 שעות, היא טרגדיה של הזמן שלנו עכשיו, מהירה, ויראלית וקטלנית. ההצגה הופכת להיות תמרור אזהרה מפני כוחן של הרשתות החברתיות, השיח אליו הידרדרה החברה, מהנורמות החברתיות/אסתטיות הנוקשות שאינן מאפשרות כל סטייה ואי היכולת לקבל את האחר ומאירה זרקור על העקרות הרוחנית שמאפיינת את תקופתנו.
• מרוב אהבה-אלירן כספי (הפקה עצמאית, אי"ב) פרי היא פסיכולוגית עסוקה, אימא לילדה וגרושה לא ממש טריה. למרות שזה קשה והיא מנסה להימנע ,אהבה דופקת לה על הדלת.קוראים לו גל והוא אמיתי מקסים, וגם ממש בעניין. הוא גם אבא לילד. היא צריכה לאט וגל תמיד צעד אחד קדימה. יש לו סיפור שמציץ מהעבר. לה יש מטופלת חדשה, ספורטאית שאפתנית המנסה למצוא את שביל הזהב בין הקריירה הדורשנית, לקשר עם בעלה התובעני לא פחות. מול האהבה שמתעמקת והרצון לקשר, יש סימנים מדאיגים, צל הולך וגדל מטריד את הגיבורות ונוגס בחופש ובביטחון שלהן, ודוחק בהן לפעול באומץ ובנחישות. הצגה הלוקחת אותנו למסע בנבכי בפיתולי האלימות הנפשית.
• בית קטן, מי יודע? – יעל פינקלשטיין (הפקה עצמאית, תיאטרון הסמטה) טרגדיה מודרנית אוטוביוגרפית המתארת את חלום הזוגיות של שני אמנים, שהתנפץ אל מול המציאות: גיורא שמאי- שחקן, צייר ומשורר, חוה שמאי- אמנית פלסטית וגננת.לפרנסת המשפחה היה לחוה גן ילדים בתוך סלון הבית. מדי יום הבית היה נעלם ותחתיו הופיע הגן, ומידי יום הגן היה נעלם וחזר הבית. לעיני הקהל נבנה הבית ומתחלף לגן ושוב לבית, עד שאין גן וכבר אין בית.ההצגה נוצרה על ידי ביתם, מתוך חומרי ארכיון שהותירו: רשימות מחיי היום יום, הגיגים ושירים, מכתבים מהרשויות ושלושה קטעים קצרים מהמחזה של לואיג'י פירנדלו: ‘'האיש עם הפרח בפה', עליו עבד גיורא. בנוסף, מתקיים על הבמה דיאלוג בין הבת הבמאית המבקשת להעלות באוב את זיכרונותיה, לבין השחקנית המגלמת את דמותה של האם, ובו בזמן נמצאת על הבמה גם בתור עצמה. שילוב בין המחזה הכתוב הלקוח מחומרי הארכיון, לבין מהלכים המשתנים בזמן אמיתי.
• הדיבוק, גרסת הבמאי – אבי גיבסון בראל (קבוצת סמרטוט, תיאטרון הבית) המחזה "הדיבוק – בין שני עולמות" נכתב בתחילת המאה ה-20 והפך לאחת מהיצירות הקנוניות בתרבות היהודית. המחזה הקלאסי, הדיבוק, מייצג פרק היסטורי מפואר בתולדות הדרמה היהודית המתחדשת. כאשר הועלה לראשונה בעברית, בשנת 1922 בתיאטרון הבימה במוסקבה בבימוי יבגני וכטנגוב. חלוצי התיאטרון העברי במוסקבה העלו יצירה שחיברה בין המיסטיקה היהודית לרעיונות המהפכה הסוציאליסטית. אולם הם לא היו יכולים לשער מה ייעשו יוצרים ישראליים ביצירה זו, לאחר כמאה שנה. סיפור המחזה במקור, מדבר על הבטחת נישואין שהופרה מטעמי בצע כסף. בעקבות הפרת ההבטחה, מופיעה רוחו של החתן ונכנסת בגופה של הבתולה חנה בת לאה. היום, בשנות האלפיים, נבחנת מחדש הרלוונטיות של המחזה לימינו אלה.ב"הדיבוק – גרסת הבמאי", יש שאיפה לפרק את המחזה מיסודו, ולעצב מתוכו נושאים חברתיים אקטואליים. המיסטיקה היהודית, ככל מיסטיקה אחרת, מתעוררת לחיים ועושה לה נפשות בעיקר בתקופות מצוקה ואימה. היא מכרסמת בחשיבה עצמאית ודוחה כל הטלת ספק.המתח המתקיים בין שני העולמות – בעלי השררה המדכאים, אל מול רוח האדם, הוא אשר מעורר  ליצירת תיאטרון זו כפעולה חברתית ישירה, מתוך השאיפה להשיב אל התיאטרון את ייעודו כמעורר  חשיבה ביקורתית. הדיבוק של שנות האלפיים אינו רוחו של חנן, אלא הוא רוחו של המדוכא בצל כיבוש אכזרי וזו היא רוח ההתנגדות.  
• המדריך לחיפוש אתונות- אורן עילם (הפקה עצמאית, תיאטרון תמונע) המדריך לחיפוש אתונות הוא קולאז' של דמויות גבריות ישראליות, הלומי קרב, חרדי סירוס, נואשים לאישורים, מצפיני חולשות, פגיעים ופוגעניים, אסירים וסוהרים. שם המופע נלקח מטקסט מקראי שנכתב ע"י שאול המלך ונשכח מהזיכרון. בסוף ימיו הטראגיים ראה שאול את ההשלכות של משיחה לתפקיד שלא הלם את מידותיו. הוא הבין שאם רק היה מוצא את האתונות לבטח לא היה נקלע לאלימות, לקנאה ולהעתקת מודלים שעוברים בירושה מזה דורות. אין בכוונת המופע לחנך או להוות דוגמה אך גם לא לפטור מאחריות. כוונתו להתוודות.זהו מופע רב תחומי המשלב פיסול, סאונד ומשחק.
• הסוף – המחזמר -מעין אבן, גיא אריאל (צוותא) מדען גאון ושבור לב משתף פעולה עם המוות בכבודו ובעצמו כדי להשיג חיי נצח ולהציל את חייה של אהובתו. עידן  אלתרמן מגלם במחזמר מדען גאון שהוריו נהרגו בתאונת מטוס כשהוא היה ילד. "קצת כמו הארי פוטר", הוא אומר בחיוך. "אני מקדיש את חיי למציאת פתרון לחיי נצח. אבי דנגור משחק את המוות, שנמאס לו לעבוד בלשכה שלו, למלא ניירת. הוא שמע עלי, אבל הוא לא יודע שהחלטתי לשים קץ לחיי כי לא הצלחתי למצוא פתרון לחיי נצח. וגם הלב שלי שבור מזה שפספסתי את אהבת חיי".