שלוש תערוכות מסקרנות במוזיאון רמת גן לאמנות העוסקות במצבי ביניים בחוויה האנושית מהיבטים עכשוויים ועתידיים אשכול-התערוכות החדש במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, עוסק במצבי ביניים בחוויה האנושית מהיבטים עכשוויים ועתידיים. האשכול כולל שלוש תערוכות-קבוצתיות בהשתתפות אמנים ישראלים ובינלאומיים, המציגים יצירות במגוון מדיות: וידיאו, מיצב, סאונד, ציור, רישום, צילום ומדיה חדשה, כגון: VR (מציאות מדומה), ומשחק מחשב.
על שפת הסף אוצרות: עדייה פורת ורויטל סילברמן גרין
התערוכה הקבוצתית עַל שְֹפַת-הַסַּף מבקשת להציג את המוזיאון כמרחב- ביניים פיזי ותודעתי שאיליו מגיעים, בין היתר, על מנת להתבונן, לחוות, ואולי אף להשתנות. היא בוחנת את השינויים המתחוללים בתודעה ובחוויית הצופה, במעבר מהמציאות היומיומית- השגרתית אל תוך החלל המוזיאלי שהוא בד-בבד, עולם סימבולי ומרחב התרחשות דינמי, הטומן בחובו פוטנציאל של השפעה רגשית, פיזית ומנטלית. החוויה המוזיאלית העכשווית מהווה, מהיבט זה, סוג של טקס מעבר. המבקרים מתנתקים מעולמם היומיומי ונכנסים אל תוך מרחב לימינלי, המאפשר להם לבחון מחדש את תפישותיהם ואת גבולותיהם. כאן, מתהווה מרחב ביניים בין היצירות המוצגות ובין עולמם הפנימי של הצופים. העבודות המוצגות בתערוכה מבקשות לחשוף את האמנות ברגעיה הבלתי-ייצוגיים ולהתבונן במצבים של הכנה, ציפייה ושהייה. חלק מהן מאיר בפני הצופים אזורים שוליים, חללי מעבר ואלמנטים בחלל המוזיאון שבדרך כלל איננו שמים לב אליהם, בעוד שאחרות מזמנות את השתתפות הצופים והופכות את פעולותיהם בחלל למרכיב מרכזי ביצירה. בתערוכה מוצגות עבודות מיצב, וידיאו, סאונד, צילום וציור, של אמניות ואמנים ישראלים ובינלאומיים, שחלקן נוצרו לתערוכה.
א-הא! אוצרת: רויטל סילברמן גרין
התערוכה מפנה מבט לתופעה אנושית של מודעות לרגע בו רעיון מפציע, מבליח-פתאום ללא הכנה, באקראי ובמפתיע. חווית א-הא היא התגובה הרגשית,המתרחשת ברגע של תובנה פתאומית. יש שמתארים אותה כמכת-ברק או כזרם חשמלי.התנועה בין הכיסוי לגילוי, בין התמוססות להפצעה,מאפשרת את ההתגלות, שהיא התרחשות רגעית. "אמנות היא פעילות מחוללת התגלות. המפגש בין האמן, יצירת האמנות, התערוכה, הצופה והמוזיאון – הוא שמאפשר את התרחשותהּ", אומרת אוצרת התערוכה רויטל סילברמן גרין. בתערוכה מוצגות עבודות מיצב, וידיאו, סאונד, פיסול, ציור ורישום של אמניות ואמנים ישראלים, שרובן נוצרו במיוחד לתערוכה. הן מבטאות רגעי-הפצעה שונים: בריאה מתוך פירוק, חצייה דרך פצע כתנאי להתחדשות, היעלמות והתכנסות המאפשרים היווצרות של החדש.
הגוף האינסופי אוצרת: עדייה פורת
התערוכה הגוף האינסופי מתבוננת על מושג-הגוף בעולמות הווירטואליים, ועוקבת אחר מסעו והשתנותו של הגוף האנושי, על רקע טשטוש הגבולות בין העולם הווירטואלי ובין העולם הממשי. מה קורה במפגש בין הגוף האנושי לטכנולוגיה? כיצד יוגדר מחדש תפקידנו כבני אנוש? כיצד משתקפות השפעות הטכנולוגיה המואצת על המרקם החברתי ועל הקיום האנושי? שאלות אלו ואחרות צפות ומהדהדות בתערוכה, המציגה מקבץ עבודות וידיאו ומדיה חדשה של אמניות ואמנים ישראלים ובינלאומיים. העבודות בתערוכה מתייחסות למושג הגוף הוירטואלי מהיבטים פילוסופיים, מוסריים, פסיכולוגיים, תרבותיים וכלכליים. הן מבטאות יחס משתנה הנע בין התפעלות, סקרנות ואימה דיסטופית– מפני השלכות המציאות המשתנה. בה בעת, הן נוגעות בשאלת הפוסט-הומניזם, מושג המערער על הגדרת ה"אנושי" ועל מרכזיותו בתפישת העולם התרבותית.