מה הסיבות להצלחה של 'פאודה' בעולם הערבי ובלבנון במיוחד?

במאמר בעיתון Arabian business שיתף איש התקשורת הפלסטיני -קנדי צ'קר חזאל את תוצאות החקירה שלו בהבנת ההצלחה הנרחבת של הסדרה בלבנון, מדינה שהיסטורית מסוכסכת עם ישראל.  לטענתו למרות שבעונה הרביעית של פאודה, גבולות התוכניות מורחבים מעבר לגדה המערבית ועזה כדי לכלול את בלגיה ולבנון ומיצוב לבנון כתפאורה לתוכנית היא אינה הסיבה העיקרית להצלחתה. לטענתו מאז הופעת הבכורה שלה ב-2018, זו סדרה מובילה בכל העולם הערבי, במיוחד באיחוד האמירויות ובלבנון שינוי הגדרת הגבולות  הוא ששימש לחיזוק קהל המעריצים הלבנוני שכבר היה קיים. כדי ללמוד עוד על המוטיבציה של הצופים הלבנונים לצפות בתוכנית, הוא שוחח עם כמה חברים ועמיתים המתגוררים בלבנון, כולל פלסטינים וסורים, כדי לקבל את דעתם על התוכנית כחוויה ויזואלית ותופעה תרבותית. כמובן שרוב האנשים שדיברו איתו ביקשו להישאר בעילום שם מחשש לדבר על ישראל, במיוחד בגישה חיובית.הרוב המכריע של האנשים היו ביקורתיים כלפי תיאור הסדרה את הפלסטינים ועם זאת סקרנים לגבי הנרטיבים שהיא מציגה. המסקנה העיקרית של הפופולריות של הסדרה בלבנון חייבת להסתכם בשילוב של טלוויזיה עשויה היטב וסקרנות  של של הצופים. לא רק שפאודה מייצגת חלק מהעולם שאינו נגיש לרוב הלבנונים, אלא שהיא גם הפרי האסור האולטימטיבי. הם אומרים, "אנחנו רוצים את מה שאנחנו לא יכולים לקבל." במקרה הזה, הצופים הלבנונים רוצים להציץ במה שהם לא יכולים לחוות בחיים האמיתיים. עשרות שנים של איבה והחסמים המשפטיים הקיימים הופכים את ישראל לאויב רחוק, למרות היותה בשכנות. שלא לדבר על הסכסוך המתמשך, תיאוריות הקונספירציה והעסקאות מחוץ לטווח הראייה שיוצרות כר גידול לשאלות. הלבנונים מתעניינים יותר ויותר בהבנה אילו סוגי נרטיבים ישראל מייצרת, ללא קשר לסכסוך. יתר על כן, פאודה היא תוכנית טלוויזיה להיט שנועדה להיות משעשע ושובה לב. העלילה סוחפת, וההפקה תיאטרלית. כמו כל סדרה שהתקבלה היטב, היא משאירה את הצופים מחוברים מפרק לפרק ומדברת על האובססיה האזורית לז'אנרים של אקשן ומותחנים. כדמות ראשית, דורון הוא ארכיטיפ פופולרי בקרב הצופים הלבנונים: הגיבור חסר הפחד שכוחו הפיזי ניכר והמוסר שלו נטוע בקהילתו. עוד עולה ממחקרו הפרטי כי קיים גם ערך חינוכי ל'פאודה'. מכיוון שמערכת החינוך הלבנונית חסרה מאוד מידע על "האויב השכן", סדרות טלוויזיה ואינטרנט מספקות ידע. פאודה מספקת גישה לרעיונות שהמערכת הרשמית לא יכולה או לא רוצה, מה שהופך אותו למפתה ומאיר עיניים. הנושא הכללי שעלה מהנשאלים, אפילו בקרב מעריצי התוכנית, היה חשד בלתי מעורער ש'פאודה' מעדיפה את הפרספקטיבה הישראלית. הם הביעו בלבול ואי אמון לגבי מה להאמין, למרות שהם נהנים מחוויית הצפייה בסדרה. במקרה זה, חיוני לשקול את הפרספקטיבה ואת ההטיה הטבועה בסיפור. כפי שאמר השותף ליצירה רז בראיון: "הצלחת התוכנית בעולם הערבי מאוד מרגשת אנחנו באמת מרוצים שהצלחנו להגיע לציבור הערבי שבדרך כלל אין לנו קשר איתו", הוא אומר "יש כמה פלסטינים שלא אוהבים את התוכנית, ואני יכול להבין את זה. שוב, כתבתי את זה. אשמח לראות תוכנית פלסטינית על ישראלים ופלסטינים מנקודת מבטם. אני אשמח לראות את זה" כשנשאל מדוע הסדרה כל כך פופולרית, ציין השותף ליצירה אבי יששכרוף כי חלק גדול מהדיאלוג של התוכנית הוא בערבית. "אני חושב שחלק מזה הוא השפה, מה שאומר ש'פאודה' עברה לשפה הערבית, ואנחנו גם מביאים את הסיפור משני הצדדים, לא רק מהצד הישראלי". חזאל סיכם כי 'פאודה' אינה פופולרית בקרב כל הלבנונים או תושבי לבנון, ובהחלט יש לה מבקרים. התכנית עם זאת, היא סמן של שינוי פרדיגמה תרבותית נרחב, שבו אוכלוסיות מבודדות בעבר חשופות יותר זו לזו. פאודה אולי לא פורצת דרך בנושאים שלה, תיאורי אלימות או דמויות ארכיטיפיות, אבל היא בהחלט נוגעת במשהו קולקטיבי ומאחד. במקום לשאול מדוע היא הגיעה לראש המצעדים בלבנון, אולי שאלה טובה יותר היא: מה המשמעות של החשיפה הנרחבת למופע כמו 'פאודה' על הדרך שבה הדורות הנוכחיים והעתידיים בלבנון מתקרבים לישראל?