הפשוט המשורר בשיריו של טל חסן עיון בספרו "גומה ברוח"

שירתו של חסן נעה בין החומרי לבין הרוחני, הוא מתבונן בפליאה ובהשתאות במציאות ומשלב בהתאמה בין לשון מקראית לבין לשון עכשווית. 'גומה ברוח' הוא ספרו השני של המשורר טל חסן והוא מזמין את הקורא לצאת למסע של האדם הפשוט העומד קטן מול הקיום המאתגר ומנצח אותו כל פעם מחדש. 

אמנות ישראלית עכשווית
דוד גרשטיין,צבעי מים על נייר 38X28

בעל התניא, רבי שניאור זלמן מילאדי מייסד החסידות, כתב את ספר ה"תניא" ספר העוסק בתורת הנפש. בעל התניא היה סוג של פסיכולוג וגיבור סיפורו הוא האדם הפשוט (הבינוני בניסוחו של הררי), ד"ר יחיאל הררי בספרו "לנצח כל רגע מחדש" (הוצאת ידיעות אחרונות , 2015) היטיב לתאר את משנתו של בעל התניא ולתאר את הגיבור המרכזי בו – האדם הפשוט.  אדם מהסוג הזה הוא אינו אדם מושלם או בעל יכולות נדירות אך האדם הפשוט  הוא אדם המצליח להתמודד עם המאבקים והמשברים שלפתחו רובצים, אותם אתגרים שהחיים מזמנים לו. לא יכולתי שלא לעשות הקבלה בין הבינוני של בעל התניא לדמות האדם הפשוט המופיעה בשיריו של חסן. בשני המקורות עולה דמות האדם הפשוט הנופל וקם כל פעם מחדש. ניכר כי לאדם הפשוט של חסן יש תפקיד בעולם – הוא משורר. בקריאתי את הספר 'גומה ברוח' שיר אחר שיר , שער אחר שער גיליתי את הפשוט- המשורר המהלך לו בין השירים מחפש דרכו, מספר את סיפורו. כבלש חיפשתי עקבות שלו בין המילים, בתוך הבתים. מתוך השירים עלו הקשיים, השמחות, הרוחני, הגשמי, ההשלמה, הסליחה, מעגל החיים, הנצחיות והאחרית שעובר האדם הפשוט. 

בשיר "איש חומה" הפותח את הספר "גומה ברוח" מדומה איש החומה לצמח הקיסוס, המטפס מעלה. ידוע כי בשורשי גבעוליו של הקיסוס נהגו לקלוע זרים לראשי משוררים: 

איש חומה/ טל חסן

 

יֶשְׁנוֹ אִישׁ שֶׁצּוֹמֵחַ

עַל חוֹמָה כְּמוֹ 

קִיסוֹס. נְשִׁימוֹתָיו

מְסֻדָּרוֹת בִּמְדֻיָּק בֵּין

הַחֲרַכִּים: בְּאֵרוֹתָיו אוֹרוֹת קְטַנִּים –

הוּא מְמָרֵק בָּהֶן אֶת עוֹרוֹ הַדַּק.

 

יֶשְׁנוֹ אִישׁ שֶׁצּוֹמֵחַ

עַל חוֹמָה –

יָדָיו נְעוּצוֹת

בָּעֲנָנִים, עֵינָיו עוֹד 

מְזֻגָּגוֹת

וְעוֹרְקָיו שָׁרְשֵׁי הִתְלַבְּטוּת

יְבֵשִׁים

יְרֻקִּים 

יְבֵשִׁים;

– – יֶשְׁנוֹ אִישׁ,

אִישׁ חוֹמָה.

 

מכאן והלאה המסע של האדם הפשוט – המשורר מתחיל. הוא נכנע, נופל תוקע עוגנים המייצבים את הנחשולים הגדולים של החיים. וכשבאים ימים קשים, לא ברורים, סתומים הוא קובע נזר מעל המצח- משורר. ומתחבר  לבוראו : טוטפות בין עיניך. האדם הפשוט נאבק גם עם האתגרים שבחיים וגם עם האתגרים איתם מתמודד משורר "כְּשֶׁאָבְדָה לוֹ הַדֶּרֶךְ הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁירִים כְּדֵי לְנַתֵּב אֶת דַּרְכּוֹ לְחוֹף מִבְטַחִים: שִׁירִים אֲטוּמֵי כִּוּוּן" ( "חנינה" מתוך "גומה ברוח" ) הוא נמנע מהכעס ומהעצבות, מתלהב מהפשטות והחדווה רוקד את ריקוד החיים,שר או כותב שיר הלל לבריאה. יודע את קטנותו, צנוע הוא מסתכל ממבטה של התולעת מבין שמנקודת מבט זו יטיב להכיר את בוראו ולפתח את אמונתו בו : 

מבט התולעת/ טל חסן   

מִכָּאן נִתָּן לְהַנְבִּיט פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה וְלֵב.

מִכָּאן נִתָּן לְהַבְחִין בִּתְנוּעַת הַיּוֹצֵר.

מִכָּאן, מֵעֹמֶק הָעֵשֶׂב, נִתָּן לֶאֱסֹף אֶת

הָרוּחוֹת, מֵעֹמֶק הָעֵשֶׂב לִירוֹת צָפוֹן כָּחֹל.

מִכָּאן נִתָּן לְהַצִּיב אֱמוּנָה וְדֶרֶךְ

וְלִקְרֹא בְּקוֹל אֶת הַשְּׁמַע וְהַמּוֹדֶה

יש לו כמיהה לאלוהיו מול הרצון להיות במרכז. הפשוט- המשורר גודל וצומח מתוך הקונפליקטים מתוך ההתלבטויות הוא עושה את הבחירות הנכונות ומקבל אחריות על קיומו בכל רגע ורגע.

לארז ב. / טל חסן

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ יוֹשֵׁב 

כָּבֵד

בְּחַדְרֵי הַשָּׁאוֹן הַחֲשׁוּכִים:

עֵר לִתְנוּעַת הָאֲבָנִים

עֵר לְאִוְשַׁת הַמַּיִם 

עֵר לְהִיסְטוֹרְיַת הַנְּפִילִים.

אַתָּה חוֹרֵט עַל לוּחוֹת לִבְּךָ: 

מְתַעֵד אֶת הַלָּבָן וְהַזְּאֵב – רָאִיתִי אֶת

הַטְּיוּטוֹת נֶעֱרָמוֹת וּמִתְפַּזְּרוֹת עַל שֻׁלְחַן

נִשְׁמָתְךָ הַמְּלוּחָה, מְלוּחָה כְּמוֹ 

הֶבֶל צַעֲקַת הַמְּדִינָה.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ 

פִּתְאוֹם לְבַד

תּוֹעֶה: 

בּוֹחֵר בִּדְמָמָה 

מִתְכַּחֶלֶת כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ  

יוּנִי כְּשֶׁבָּחַרְתִּי בִּצְרוֹר הַשֶּׁקֶט 

רְגָעִים לִפְנֵי שֶׁהַיֶּלֶד נִשָּׂא עִם כַּנְפֵי נְשָׁרִים –אפ

הפשוט -המשורר נבחן ברגע הנוכחי. במבחן הקיומי. העבר אינו מגדיר אותו. אך בנפילה אחת הוא מאבד את כל אשר עמל עליו. אך הנפילה אינה אפשרות מבחינתו. כי הרגע המיוחד שבו הוא מנצח הוא רגע שבו הוא מגשים את תכלית חייו. אותו הרגע בו הוא מנצח אינו מאיים על העבר או העתיד. הוא כמהה להגיע אל שער החמישים אל שער הבינה, ההתבוננות וההבנה. השלב בו יש לו היכולת לראות ההתגלות וההשפעה של בוראו המתגלה במציאות. הוא מפתח את היכולת להתבונן במציאות, בכל מה שמתרחש, במהלכים ההיסטוריים והעכשוויים, ומבין כי בורא עולם הוא המכוון והוא המפעיל אותם:

תשובה/ טל חסן     

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ סוֹעֶה בַּדִּירָה הַמְּעַטָּה 

אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָרְחוֹבוֹת וְהַסִּמְטָאוֹת 

עוֹבְרִים בְּךָ, 

מֵהֶחָזֶה הֶחָשׂוּף, 

הוֹמִים.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ

יוֹרֶה אֶל לִבְּךָ אֶת

כָּל הַכִּוּוּנִים – מְשַׁנֶּה אֶת קֶצֶב

הָעֲלָטָה, מְסַדֵּר אֶת הַחוּטִים 

הַתְּכֻלִּים. אֲנִי רוֹאֶה 

אוֹתְךָ צוֹבֵעַ אֶת הַדַּפִּים בְּדָם 

לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חַי – לְהָפִיחַ אֶת 

הַמָּחָר.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ שׁוֹפֵךְ אֶת

מְגֵרוֹת-עֵינֶיךָ כְּדֵי לִשְׁלֹחַ מֵהַהֹוֶה

וְהֶעָתִיד אֶל 

          הַהִיסְטוֹרְיָה 

מַמְּגוּרוֹת-פְּסוּקִים:

לְבוֹלֵל אֶת דְּמוּתְךָ שֶׁתִּתְהַלֵּךְ בֵּין נְפִילִים.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ, רוֹאֶה 

אוֹתְךָ לְבַד בָּעִיר הַבּוֹעֶרֶת מְכַוֵּן אֶת

הַמַּיִם אֶל הַיָּד 

הַפְּתוּחָה: צַעֲקָתְךָ הַכְּחֻלָּה מַזְנִיקָה

אֶת סוּסֵי הַשָּׁמַיִם אֶל 

שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים.

 

 

שירה ישראלית
טל חסן , "גומה ברוח", ספרי עתון 77, 2020.

להיות ברגע, בעכשיו, להיות לגמרי בדבר שהוא עוסק בו זו היא גדולתו של האדם הפשוט -משורר. להבחין בדקויות של הדברים, להסתכל על הדברים הכביכול טרוויאליים של החיים בזווית של התבוננות אמיתית כשרעשי הסביבה אינם מפריעים לו. הוא לגמרי ממוקד במה ובזה שלפניו. הוא מנסה כשהוא עם ילדיו, משפחתו שהטרדות והקשיים אינם יחדרו לתוכו , הוא כולו ברגע הנוכחי:

תמונות מהקטיף/ טל חסן       

 

תְּמוּנוֹת מֵהַקָּטִיף מַצִּיתוֹת אֶת 

שֶׁחָלַף;

אָבִי מַזְכִּיר: אֵיךְ לֶאֱחֹז

בְּתַפּוּחַ בּוֹעֵר,

אֵיךְ מַטְבִּיעִים 

בְּעֵין-הַנְּשָׁמָה 

רְגָעִים שֶׁל חֹרֶף 

זַךְ.

 

אֲנִי מִתְיַשֵּׁב עַל אֲדָמָה לַחָה:

 

עוֹד תְּבִיעוֹת תִּיפוּף הַזַּאֲטוּטִים סָבִיב.

עוֹד לַהֲטוּט הַפְּרִי הֶעָמֹק בַּיָּדַיִם הַקְּטַנּוֹת.

עוֹד רִקּוּד הַיְּלָדִים מוֹרִיק בְּשִׂיאוֹ שֶׁל פַּרְדֵּס. 

 

עֲגוּרִים מְזַנְּקִים אֶל הַמַּיִם

הָעֲמֻקִּים: צָהֳלַת הַהִיסְטוֹרְיָה 

מִתְעַבָּה

בַּגּוּף הַקָּטָן.

 

לחישות גן נסתרות/ טל חסן 

 

לבתי תמר     

 

יוֹדַעַת לְחִישׁוֹת גַּן נִסְתָּרוֹת,

שׁוֹמֶרֶת סַף קְטַנָּה –

סַפְּרִי לִי עַל קֶצֶב תִּיפוּף

הָאֲדָמָה, וּמָה רוֹחֵשׁ עַל גַּב רוּחַ

נַעֲלָמָה. גַּלִּי לִי אֶת מַהַלְכֵי הַצַּיָּד

וְאֶת רָזֵי פְּעִימוֹת הָעֵץ,

אֶת קֶצֶב צְלִילֵי הַבְּאֵר

הַמֵּתָה, וּזְמַן נְדִידַת הַצִּפּוֹר

הַהוֹמָה.

 

יְסוֹדִית אַתְּ חוֹזֶרֶת וְשׁוֹנָה:

"אֲנִי לֹא יוֹדַעַת…";

בְּקִנְאָה גּוֹנֶזֶת אֶת כָּל שֶׁחָלַף לְיָדֵךְ

וְאֵלּוּ שֶׁמֵּעֵבֶר לַמֵּצַח

מַצְפִּינָה בָּעַיִן הָאֲפֹרָה.

 

וַאֲנִי מְנֻקַּר עֵינַיִם מְגַשֵּׁשׁ לְיָדֵךְ

לְבַקֵּשׁ אוֹת זָהוּב:

גַּלִּי לִי, גַּלִּי לִי בִּתִּי יְדִיעוֹתַיִךְ;

אַךְ עוֹד חֵן תָּכֹל נָסוּךְ עַל פָּנַיִךְ הַמְּזֻגָּגוֹת

וּבְקִנְאָה אַתְּ שׁוֹמֶרֶת עַל הַגָּן

שֶׁלֹּא יִפְרֹץ לְאוֹרִי,

שֶׁלֹּא אֵדַע יְצִירָתִי הֵיכָן

 

והחיים הם ניגודיות מתמדת של חושך ואור ,תקווה מול יאוש, מוות מול התעברות מחדש. יש ביכולתו של האדם הפשוט -המשורר- המנצח! להתבונן אחרת על המציאות בראייה מפוכחת ואופטימית ומלאת אמונה ותקווה :

"הַכֹּל בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן –גַּם עַל פְּנֵי תְּהוֹם אֶפְשָׁר לָתוּר אַחַר גֻּמָּה בָּרוּחַ, שַׁעֲרֵי הַגָּן פְּתוּחִים תָּמִיד – לְהַצְמִיחַ!" ("תפילה וחושך" מתוך "גומה ברוח")

 

 תפילה וחושך/ טל חסן 

"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה"

   (הימים הנוראים) 

לרב אהרון בדיחי 

בַּדֶּרֶךְ

הַחֹשֶׁךְ הָיָה נִכָּר –

תִּקְווֹת דַּלּוֹת צָמְחוּ מִגְּרוּטָאוֹת.

הַמָּקוֹם בְּךָ סוֹבֵב יְצִירָה; 

מִתַּחַת נִרְאֶה כִּי הֶחָלָל תְּהוֹמִי,

נִדְמֶה כִּי הַכֹּל תָּלוּי עַל חוּט:

"הַכֹּל בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן –

גַּם עַל פְּנֵי תְּהוֹם אֶפְשָׁר לָתוּר אַחַר

גֻּמָּה בָּרוּחַ, שַׁעֲרֵי הַגָּן

פְּתוּחִים תָּמִיד – לְהַצְמִיחַ!"

הַבַּקָּשָׁה 

נִקְבְּעָה 

שָׁם. 

בְּדִיּוּק אָז עַל

הַצַּוָּאר, בִּדְמָעוֹת שֶׁל תְּפִלָּה וְחֹשֶׁךְ,

הִתְבַּטְּלוּ הַמְּצוּלוֹת, הִתְיַצְּבוּ

הַתְּלוּיִים, –

לְהִתְעַבֵּר מֵחָדָשׁ.

טל חסן , "גומה ברוח", ספרי עתון 77, 2020.