במאי מפיק עמנואל רונד שאמר לא להוליווד לטובת מטרה נעלה

יש שיגידו עליו משוגע לאחר שהגיע לפסגה בה הפיק וביים סרטים ברמה בינלאומית ובחר לעזוב הכל לאחר שהבין שהייעוד שלו בחיים זה לא רק לבדר את העולם אלא לקדם ולשרת אינטרסים של העם היהודי וישראל. הוא החליט לעזוב את הוליווד ועבר לניו יורק שם החל את הפעילות שלו בתחום שבער בו – השואה. 

כילד הוא גדל בירושלים בבית להורים ניצולי שואה את המפגש הראשון שלו עם השואה הוא זוכר בתור ילד כשביקר עם אביו במרתף השואה , מוזיאון השואה הראשון בעולם שהוקם בשנת 1949  בהר ציון. כאשר גמלה בו ההחלטה להקדיש את חייו האישיים והמקצועיים לקידום נושא השואה בעולם הפך לאובססיבי לנושא. 

הוא עזב לניו יורק והחל להיפגש בפעם הראשונה עם ניצולי שואה, ממפגשים קטנים ואינטימיים למפגשים של מאות אנשים תוך זמן קצר , רונד הבין את הצורך והחל ליזום מפגשים מאורגנים מפגשי ניצולי שואה בכל ארצות הברית. בניו יורק יחד עם אלי ויזל הוא יזם והפיק שלושה סרטי שואה. 

כשהגיע לגרמניה בשנת 1985 הוא הבין כי לגרמנים לא היה יום זכרון בו הם יכולים לזכור את יום השואה וקורבנותיה והחל פעילות בה הוא מביא  גרמנים צעירים לישראל , צילם ותיעד את המפגשים שלהם בארץ.

אישה גרמניה שצולמה על ידי רונד העידה בפני מצלמתו כי היא מתביישת שבארץ שלה אין יום זכרון רשמי לשואה. רונד חזר לגרמניה, הפעם גם  בתפקיד הרב וחזן ומנהל 15 קהילות יהודיות פנה בשנת 1994 לנשיא גרמניה, רומן הרצוג, והעלה בפניו את הרעיון ליום זכרון בינלאומי. ההתרגשות של רונד היתה גדולה כשקיבל הודעה ב-3 בינואר 1996 ממשרד הנשיא שהרעיון שלו אומץ והוא הולך להכריז על התאריך ה-27 בינואר כיום הזכרון לשואה.  אף מדינות אירופה אימצו את הרעיון ובעזרת דיפלומט ישראלי בשנת 2005 הוא הובא לאו"ם , שהכריז על יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.