אחד המשחקים האהובים עלינו כילדים הוא משחק הלגו הידוע. כילדים ישבנו במשך שעות רבות ויצרנו לנו עולם שלם בעיקר של בתים ומבנים כפרי הדמיון. האדריכל אריק גינזבורג מתכנן ובונה ,בחו"ל בעיקר, "בתי לגו". "בתי הלגו" הם בתים שכל אחד יכול להרכיב לעצמו ממש כפי שעשינו כשהיינו ילדים. כל אחד מהדגמים הנראים בהדמיות שלו, הן הצעות שלו לבתים שניתן להרכיב מצרוף המודולים המוכנים שהוא מייצר. המודולים מגיעים לאתר הבנייה ומורכבים באתר, לפי התכנון שנבחר.למעשה מדובר כאמור כמו במשחק לגו לילדים באינסוף צירופים של בתים, שכל אחד יכול להרכיב יחד לפי דמיונו וטעמו.
המודול הבסיסי הוא בעיקרון חדר שינה וכמובן שכאשר מצרפים שניים שלושה כ'אופן ספייס', ניתן לייצר באמצעותם חדר מגורים ועוד.המודולים עצמם הם זהים וניבנים מממברנות (קרומים) דקים של חומרים חכמים. ניתן לקבל את המודולים בחומרים, צבעים או צורת גג שונה, כך שאין שניים זהים. תכנון בית החלומות שלכם הופך למשחק ילדים של ממש בדרך זו.
אחד הבתים המוכרים בארץ שתכנן גינזבורג על פי התכנון המודולרי הוא "הבית הכתום" בצהלה, מגזיני עיצוב ברחבי העולם שיבחו והיללו אותו, ואכן הפרויקט נחשב למבנה ארכיטקטורי יוצא דופן, זהו הפרויקט הראשון בתכנון אדריכל ישראלי שהוצג במוזיאון "ויקטוריה ואלברט" בלונדון. בעקבות הצלחתו של הפרויקט נכתב הספר ״מבט מבפנים פנימה: סודות התכנון האדריכלי״ העוסק בפיתוחו של "הבית הכתום" בצהלה ובלקחי הפרויקט.
הספר עוסק בהצגת התהליך בתכנון בית ספציפי הוא "הבית הכתום" ובנייתו. תהליך ארוך משלב התכנון ועד להשלמת הבנייה של כל בניין. התכנון המודולרי של גינזבורג בנוי מחמישה שלבים, שכל אחד מהם תלוי ונבנה על פי השלב הקודם לו. תהליך המבטיח שההחלטות שתתקבלנה לא תהיינה החלטות המבוססות על החלטות אישיות , אופנות או גחמות ונטול שיקולי אסתטיקה כמטרה בפני עצמה.
במילים אחרות, בעיצוב והתכנון של גינזבורג אין אלמנטים מקריים , "עיצוביים" או אלמנטים הנובעים מהעדפה אישית המבוססת על טעם אישי , טרנדים או סטנדרטים קיימים. "החללים, הצורה, החומרים וטכניקת הבנייה לא נוצרו מתוך בחירה סובייקטיבית המבוססת על אסתטיקה; בניין אינו פסל או יצירת אמנות . לצורת הבניין יש אפשרות לפתור סוגיות כגון פרטיות, קירור וחימום ללא שימוש באנרגיה מלאכותית, והצורה בתורה יוצרת את הצורת חללי הפנים, אך לא פחות מכך את צורת החללים האופפים את הבניין. החללים, החומרים והצורה מכוונים ומגמתיים. כל אחד מהם משרת את אחת ממטרות התכנון" אומר גינזבורג.
"הבית הכתום", ושאר הבתים הרבים שנבנו ברחבי העולם על פי אותו עקרון , מייצג תפיסה אדריכלית שבה הבניין ממלא אחר המטרות שלשמן נועד באמצעות היותו אובייקט בעל מאפיינים צורניים ספציפיים. תפיסה זו מנוגדת לתפיסה שאפיינה את האדריכלות המדורנית במאה העשרים, הטוענת כי הצורה היא תוצאה של פונקציה , אך היא גם שונה מהתפיסה ההיסטורית , הרואה אמנם בצורה מטרה בפני עצמה, אולם מההיבט האסתטי שלה הכפוף לסטנדרטים מוגדרים של סימטריה ופרופורציות.
התפיסה העומדת מאחורי בניית הבתים על פי חלוקה של קוביות זהות (מודולים) היא שכל אחת מהן מורכבת ממספר חלקים קבוע החוזר על עצמו במדויק. דבר היוצר חסכון בזמן ובעלות המאפיינים את הייצור ההמוני המגיע מבית חרושת כשהם רק מוכנים להרכבה. גינזבורג מסביר את היתרון שבשיטה : " הרכבת הבית מיחידה אחת בסיסית החוזרת על עצמה מחזקת את האחידות , הקוהרנטיות ושיווי המשקל של הבית כשלם, המורכב אמנם מחלקים, אך בלי שקיימת היררכיה של חללים שבה דומיננטיות של חלל אחד ביחס לאחרים פוגעת באחידות ובשלמות"
מעניינת ההקבלה שעושה גינזבורג למודולריזציה ולתכנון היחידה הבסיסית של בית, בשירה ובמוזיקה. כשם שהיחידה הבסיסית בשירה היא יחידת משקל שהיא היסוד הריתמי של השיר. בשירה מקובל לסדר את החומר השירי בבתים לפי קבוצות מסוימות וקבועות. מספר השורות זהה בכל בית וכך גם ההברות. אותו עקרון מתקיים גם ביצירה מוזיקלית בה יש צלילים מודגשים וישנם צלילים בלתי מודגשים . רווח הזמן העובר בין הדגש אחד לשני תמיד שווה. כך במבנה המודולרי של הבית ,היחידה הבסיסית של הבית היא יחידת נפח; כל אחד מחדרי השינה הוא יחידת נפח או מודול אחד שמידותיו זהות בכל היחידות המרכיבות את הבית.
כל מודול מורכב משישה חלקים : קונסטרוקציה, גגות, רצפה, קירות חוץ, קירות זכוכית ומחיצות פנים. כל המודולים מיוצרים באותה צורה ובאותן מידות. הרכיבים השונים מיוצרים בו זמנית בשישה בתי חרושת שונים בתקופה מקבילה ליציקת המרתף שעם השלמתו מגיעים כל הרכיבים לאתר, כשהם מגוולנים, צבועים ומורכבים במקום בשיטה יבשה באמצעות ברגים, ללא הלחמות או הדבקות.
כאמור ההחלטה לבנות ולהרכיב את הבית מיחידת נפח בסיסית (המודול) נובעת משיקולים אסטרטגיים שמטרתם בראש ובראשונה להביא לדיוק , מהירות הקמה והקטנת עלויות. אך גינזבורג טוען כי ההשלכה העיקרית של אסטרטגיה זו היא הרבה מעבר למשמעויות הטכניות והמעשיות.
גינזבורג מסביר: "מאחורי הלכידות של הבניין עומדת קודם כל הדומיננטיות של השלם (כל אחת מהקומות בנפרד ושתי הקומות יחד). על גבי השלם פרוסה רשת קואורדינטות המחלקות את השלם לנפחים זהים הם המודולים. פריסת רשת (גריד) משבצות אחיד על פני כל הבית שוללת אפשרות של יצירת היררכיה של חללים, כגון יצירת חלל מרכזי גדול יורת ובעל חשיבות רבה יותר משל חללים אחרים, חללי משנה קטנים יותר, פחותים יותר ב"מעמדם" "
שיטת תכנון זו מבטיחה הוליסטיות ולכידות של צורה וחלל ומונעת פרגמנטציה של השלם. יוצרת בית אחד הוליסטי , הגיוני המשקף בהירות מחשבתית , המשכיות ורציפות של צורה וחלל. לסיכום , המבנה המודולרי של הבית מאפשר להרחיבו ולהקטינו בשיעור של מספר המודולים הנדרשים באופן שאינו משנה את השיטתיות של התכנון, ממש כמו שבנינו בית באבני הלגו כשהיינו קטנים.
הספר "מבט מבפנים פנימה סודות התכנון האדריכלי " אדריכל אריק גינזבורג, הוצאת סטימצקי, 2017.
לרכישה ישירות במייל: arik5556@gmail.com