יצירות אמנות מקוריות מאת האמנית שושנה גבעון, המפגישות בין עולמות שונים של תרבות ובעלות שפה אסתטית וייחודית שלא תראו באף מקום אחר. גבעון היא אמנית רב-תחומית, אשר השתתפה בשלל תערוכות בגלריות בארץ ובחו"ל, ויוצרת על הקו שבין הפיגורטיבי למופשט, מתוך נקודת המפגש בין סיפורה האישי לזה האוניברסלי. כל יצירה נושאת בחובה גרעין של אמת, שאינו מבקש ליישר קו עם הלך רוח סביבתי וטרנדי, ומאופיינת בתחושת חמימות ואינטימיות המתפרצת מתוך נראות מתוחכמת ומודרנית. יצירותיה של גבעון נעשות בטכניקות שונות של הדפס – הדפס רשת, תחריט וכן עיבוד טקסטיל, רקמה וציור. כל היצירות נעשו במהדורות קטנות וממוספרות, בשל עבודת היד המוקפדת שמאפיינת אותן, אף יצירה אינה זהה בדיוק לאחרת.
הדפס משי (הקרוי גם הדפס רשת) נותרה טכניקה פופולרית בקרב אמנים ומעצבים זאת בשל העובדה שניתן להדפיס בה כיום כמעט על כל משטח, החל מנייר, טקסטיל ועד קרמיקה, עץ, זכוכית, מתכת ופלסטיק. הדפס משי מציע אינסוף אפשרויות וישנו שימוש נרחב בשיטה זו. למעשה כמה מיצירות האמנות האייקוניות ביותר של זמננו נעשו בשיטת הדפס משי, ראה אנדי וורהול. האמנית שושנה גבעון היא אחת האמניות הישראליות היוצרת הדפסי רשת מקוריים.
גבעון יוצרת מצילומים/ציורים שלה, אותם היא מעבירה לתחריט והדפס רשת. הדימויים מודפסים על מצעים שונים כגון: נייר, טקסטיל, קנבס ועץ. על התחריטים והדפסי הרשת היא מציירת בצבעי-בד/ אקריליק. התחריטים הם לרוב מונוכרומטיים בגודל קטן-בינוני, הדפסי הרשת בצבע (הניתן בחלקו ע"י הטקסטילים) והם בגודל בינוני–גדול. חלק ניכר מהעבודות הינן הדפס יחידני במיוחד אלה על הטקסטיל, חלק אחר מורכב מווריאציות של אותו דימוי ובאחרות ישנן סדרות מוגבלות. עבודותיה מאופיינות במרקמי שטיחים דחוסים מהם מבליחים/ נטמעים הדימויים השונים. מרקמים וצורות אלה נמצאים בתודעה הויזואלית שלה שהושפעה מהסביבה התרבותית בה גדלה. ההדפס מאפשר שימוש בצילומים לפני ובתוך התהליך, עבודה בשכבות, יצירת וריאציות והתפתחות של הדימוי. אופי העבודה הדקדקני והעמלני על המתכת מתאים ליצירת אורנמנטים ומשרת בצורה אינהרנטית את הנושאים המעסיקים אותה. כפי שציינו נושאי עבודותה נעים בין האוטוביוגרפי לכללי באמצעות בחינה של מספר דימויים מרכזיים. הראשון, הוא דימוי הגוף השונה בשכבות של גילוי וכיסוי כמו למשל בפורטרטים של בתה בהם היא בוראת אותה כל פעם מחדש. כמו כן, היא עוסקת בזהות המגדרית-אתנית שלה דרך הטיפול במושגים של חסר, געגוע והזדהות עם אמה באמצעות הדימויים של תכשיטיה האבודים. זאת על ידי יצירה של תבליטי תכשיטים ללא צבע, קופסת תכשיטים ריקה ועוד המביעים את תחושת ההיעדר ואת צריבת הזיכרון. לאחרונה חוקרת את דימוי הלב ובוחנת את פירוקו הפיזי והסימבולי, אחד הדימויים הבולטים הוא לב כענף/צמח קוצני.
במאמר זה בחרנו להתמקד בדימוי הברוש החוזר באופנים שונים ומרהיבים ביצירותיה. "דימוי עוצמתי של עץ בודד, זקוף, ירוק עד, המשמש כמגן על פרדסים-מוצג בהדפסים כמעט כסכמה מופשטת, גבעון מנקה ממנו את המיותר לה, מנתקת אותו מהיער, מציבה אותו על הקרקע כשראשו בשמיים. הברוש, לדברי גבעון, הוא הדימוי האולטימטיבי שלה למושג "עץ". הברוש מוצג בעבודות הן כדימוי בודד והן כדגם שחוזר על עצמו. ולתפישתה של גבעון הוא מייצג את הישראליות. אולם גם בדימוי זה היא פורמת, אורגת, מכסה, ומסווה את הברוש בתוך אריגים עשירי דגמים וטקסטורה ואינה משאירה אותו כסכמה מנותקת-הקשר". (דרורה דקל, אוצרת התערוכה של גבעון "פעימה" , 2017).
גבעון מעניקה פרשנות אישית לברוש ובכך מגדירה את הישראליות האישית שלה. המגמה לעיסוק במרכיבי הזהות הישראלית באה לידי ביטוי בכל עבודותיה של גבעון. האינטרפטציה שלה לכל ברוש היא מגוונת, כל ברוש הוא חד פעמי וניכר כי כל צופה יכול למצוא את הברוש שלו והשייכות שלו למקום. האוצרת דבורה גולדברגר ("בין העצים והלא עצים" 2007), כותבת על הברושים של גבעון: "בעבודות ניתן לזהות מקורות השראה שונים, אמנות עממית שאותה ספגה בבית הוריה, שהשפעתה ניכרת בהימצאות האריגים ביצירותיה ובעיטורים דמויי הרקמה. העיסוק באריגים ובמרקמים שונים עלה גם בתערוכות קודמות של גבעון. דימויי השטיחים לוקחים אותנו לעבודות של אסד עזי… בהן השטיח הינו מוטיב חוזר. לשדרות הברושים והשדות האינסופיים בציוריו של ידיד רובין, נמצא הד בעבודות של גבעון. כאן נוצר שילוב מעניין בין הדימויים של רובין ועזי שאוחדו ונטמעו ביצירתה. במספר עבודות. שהרקע שלהם מורכב מעיגולים קונצנטריים, מהדהד, בזיכרון, הברוש של ואן גוך. גם כאן נוצר שילוב בין מזרח למערב. הברושים נעשו במספר סגנונות: הברוש הריאליסטי המצולם והמודפס עובר גלגולים רבים ושונים בעבודות. ברושים מהודרים, שצבעם שחור, נעשו בטכניקת התחריט הוצגו באופן ריאליסטי, בהם ניתן דגש ליופי, לרוחניות ולהרמוניה שקיימת בין הברושים לבין סביבתם… בעבודות של צמרות הברושים ותקריבים שלהם, שנעשו בהדפס רשת, הדימויים הכמעט מופשטים, מלאי תנועה ומזכירים להבות של אש, נדמים גם כמעשה תחרה". מעבודות אלה התפתחה סדרת הוולקנו.
הרהורים על ברוש
לא מעניין אותי לצייר ברוש "רגיל".
חיפשתי ברוש רק עם אדמה ושמיים
שעולה אל על לבד ובאופן מושלם
והיו הרבה הפרעות
חוטי החשמל הפכו לתלמים אינסופיים
לתוכם נוצקו מרקמי השטיחים
והברוש גם
ואחר, חרוט וצרוב במתכת
שפערתי בו חור להפר את השלמות
וישנם גם שלושה
ניצבים כחומה שחורה
והם בוקעים מתוך סלעים מוארים
והברוש הננסי שגדל והתעבה והתנשא
עד שפשט את צורתו
שושנה גבעון, חשון, אוק' 2007
