מאיר אהרונסון האוצר שהגה ויישם את הרעיון לייסד מוזיאון המוקדש כולו ליצירות אמנות ישראליות פרש לפני כשלוש שנים מתפקידו כמנהל המוזיאון שברפרטואר האוצרות שלו כ 500 תערוכות והפקת קטלוגים לכל אחת מהן. אהרונסון פרש שאין איזכור לפעילותו הענפה בין כתלי המוזיאון אך אהרונסון אינו כועס על כך,הוא מגיע שלם ומפוייס תוך הבנה של המורכבות והרגישות הקיימת בשדה בו פעל במרבית חייו ולממסד שבעיניו מייצג מדינה צעירה שעוד הרבה לפניה. הוא כן גאה בזכות שניתנה לו לחשוף אמנות מקומית על כל גווניה השונים ובהספק האדיר של תערוכות והוצאת קטלוגים איכותיים שיצרו גוף מחקר עשיר כל כך על אמנות ישראלית. הוא עזב לפני שלוש שנים עבור מטרה נעלה והיא טיפול באשתו שחלתה שבה הוא ראה שותפה מרכזית בעשייה הענפה שלו. ראיון מרתק עם איש חזון ואמונה שלא רק מדבר אלא גם עושה!
למה קם המוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן ? מאיפה הכל התחיל?
מאיר: "בסיום לימודיי, בשנת 1984 ראיתי שאין אפילו מוזיאון אחד שמקדיש את פעילותו רק לאמנות ישראלית גמלה בי ההחלטה להקים מוזיאון המוקדש אך ורק לאמנות ישראלית וזה היה שינוי מאד משמעותי. בעבר היה דבר שנקרא "תערוכות ארגזים", תערוכות המגיעות כבר מוכנות מחו"ל ואמנים צעירים ישראלים לא זכו להצגה אמיתית בארץ את זה רציתי לשנות. אני חושב שהקמת המוזיאון ב87' היתה באיזו שהוא מקום זקיפת גב לאומנות הישראלית. בעיקר רציתי לתת את ההרגשה שמישהו מתייחס אליהם"
לפי מה שידוע במוזיאון תל אביב פחות אהבו את הרעיון ?
מאיר: "עצם הקיום והפעלת המוזיאון היה אתגר לפעולה המוזאלית לא אהבו אותי ולא את הרעיון. אבל אי אפשר להיות אהוב על כולם. זה בסדר. "
מה בעצם הנחה אותך בהקמת המוזיאון?
מאיר: "העיקרון שהנחה אותי הוא הרצון לממש את התיאוריה שלי לגבי ההגדרה מהו מוזיאון, מה תפקידו וכיצד הוא צריך לפעול. התיאוריה גובשה בזמן הלימודים שלי, השתכללה וקיבלה אדפטציות למה שקורה תוך כדי עבודה. הבנתי שמוזיאון צריך להציג באופן רציף, להקים אוסף, והכרחי שלכל תערוכה יופק קטלוג. המוזיאון צריך להקפיד ולפתוח את שעריו לאמנים צעירים שטרם נחשפו, לאמנים ותיקים שכבר יצאו ממעגל העשייה המרכזי, לאמנים עולים חדשים, לפרויקטים חדשים ולתצוגות היסטוריות של פרקים בתולדות האמנות הישראלית.חללי התצוגה המגוונים של המוזיאון, מאפשרים גם הצגה סימולטנית של תערוכות שונות, בין תערוכת יחיד ובין תערוכות קבוצתיות, לעיתים תערוכות חדשניות וקונטרוברסליות ולעיתים תערוכות "קלאסיות" מגוון רחב של תערוכות אך בצורה מאד מאורגנת"
למה זה חשוב למוזיאון להוציא קטלוג לכל תערוכה?
מאיר:" אדם ברוך כתב פעם בזמן שהקטלוגים במוזיאון עמדו על 300 בערך: "מדף הקטלוגים שאהרונסון עושה יהיה שימושי יותר בעוד מספר שנים". אני מאמין שקטלוג מתעד פעולה מסוימת של האמנים ושל המוזיאון. זה הכרחי כי ההיסטוריה ניזונה מחומרים שמתועדים להבדיל מהוורבליות והסיפורים העוברים מאב לבן. באמנות זה לא עובד כך. באמנות צריך תיעוד. מדף הקטלוגים שהמוזיאון הפיק וייצר הוא הכרחי".
כך גם לגבי אוספים?
מאיר: " לא. בתחילת הקמת המוזיאון הרעיון שלי היה להקים מוזיאון ללא אוספים. ואז הסתבר שלא אוכל לקבל הכרה ללא אוסף ראוי זה חלק מהתנאים שנקבעו לקיומו של מוזיאון. הקמתי את המוזיאון ללא אוסף וללא כסף שני תנאים חשובים ועזבתי את המוזיאון עם אוסף ובו כ -2000 עבודות "
במה שונה תפיסת האוצרות שלך מאוצרים אחרים?
מאיר: "כשועדת האיחוד של המוזיאונים כתבה בדוח כי למוזיאון רמת גן אין קו הבנתי את השוני בתפיסת האוצרות הייחודית שלי ביחס לאוצרים אחרים. הבנתי שכאשר יש למוזיאון קו הוא מציג רק מה שבקו שלו.ואחרי זמן מה זה משעמם. התובנה העיקרית שלי היתה שמוזיאון לאמנות ישראלית שאין לו קו הוא מוזיאון פלורליסטי. ופלורליזם זה קו. לחברי הועדה היה קשה לקבל את התפיסה הזאת והם הורידו דירוג למוזיאון כי אין לו קו. את הקו של המוזיאון אתה לא כותב בהתחלה אתה מתחיל מנקודה מסוימת והקו הוא משהו שאתה מושך קדימה. בפרספקטיבה של שנים אחרי,אתה יכול לראות אם למוזיאון היה קו או לא היה לא תראה את זה בהתחלה. הצגתי אמנים שכמעט ונמחקו משדה האמנות,הצגתי אמנים שטרם נולדו והפכו לאמנים, אמנים בשיא הקריירה שלהם, ואמנים שהם נכס צאן ברזל של האמנות הישראלית – זה פלורליזם"
עם תפיסה פלורליסטית איך מחליטים איזו תערוכה תפתח את המוזיאון?
מאיר: "לפתוח מוזיאון זו אמירה מאד רצינית. והתחבטתי לגבי התערוכה הראשונה שתוצג והתייעצתי עם אנשים מהתחום וכולם אמרו לי אתה חייב לפתוח בהצהרה מאד גדולה. פתחתי את המוזיאון בתערוכה קבוצתית של זוכי מלגות קרן "תרבות אמריקה ישראל" קיבלתי ריקושטים מהחברים הכי טובים שלי שניסו להבין את ההחלטה שלי. בתפיסה שלי הבנתי כי הזוכים הם סטודנטים וכאלה שסיימו עד 3 שנים של האקדמיה הבנתי שאני מציג איתם את העתיד. מהתערוכה הזו יצא קטלוג, וכשפותחים היום קטלוג של אמנים מאד חשובים כתוב בקורות חיים שלהם תערוכה ראשונה : מוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, מבחינתי זו היתה התערוכה הנכונה. אתה לא פותח מוזיאון עם אוסף ולא עם הצהרה על קו, אתה פותח עם משהו שמסתכל קדימה".
מבחינת מאיר המוזיאון היה חידוש, הוא היה פתוח לכולם אך בלי התפשרות על איכות האמנות. הבשורה שהביא עימו מאיר אהרונסון לעולם האמנות גרם להרבה הרמת גבות וכאמור ,המוזיאון נתפס כמוזיאון ללא קו ברור. אך מאיר נשאר נאמן לאמת שלו והקפיד על יישום הערכים שלו כדוגמת ערכים כמו חופש ושיוויון. בדיעבד הוא שמח לדעת שהשיוויון בין אמניות לאמנים היה מושלם, אפילו מעט לטובת הנשים הוא מציין בגאווה.
במה עוד שונה התפיסה שלך? אילו עוד חידושים היו במוזיאון שניהלת?
מאיר:" דוגמא טובה זה תחום הצילום. בחרתי לתת דגש על הצילום, הפכתי את הצילום לפקטור כי צילום לא נחשב מספיק. כל אחד יכול לצלם כמו שכל אחד יכול לצייר אך לא כל אחד יודע לעשות אמנות. אני מקבל את האמירה שמי שטוען שהוא אמן אז הוא אמן. אני כאוצר רק יכול להגיד לו טוב או רע, אם האמנות שלו טובה או לא.כשאתה מסיים את בצלאל אתה מסיים כבוגר בצלאל, אתה לא יוצא אמן צריך לעשות דרך כדי להיות אמן. אמן מבחינתי לא חייב ללמוד בגלל זה ייצגתי במוזיאון גם אמנים אוטודידקטיים"
לאילו אמנים רצית לעשות תערוכה ולא עשית?
מאיר: "פיקאסו. הוא אמן שאני מאד מעריץ אך יש לו שתי בעיות אחת הוא איננו והשניה שהוא לא ישראלי. הייתי עושה לו דווקא תערוכת ענק של התחריטים והרישומים שלו. כמוהו גם אני לא פשוט ואפילו מורכב גם אני סופג ביקורת וביקורתי. היה בו משהו מהחופש שגורם לי לרצות להיות כמותו, משהו מהיכולת ללכת קדימה כל הזמן לא לעמוד במקום אחד לנוע ולנוע "
מאיר:"רציתי להיות יחידת הסיור של האמנות הישראלית, לא אוגדת שריון כבדה אלא ג'יפ שרץ בשטח, יורה בורח ,יורה בורח זה התפקיד של המוזיאון לאמנות ישראלית-יחידת הסיור של האמנות הישראלית"
בפייסבוק עלתה שאלה על ידי אוצרת צעירה שבדיוק נכנסה לתפקיד ניהול של מוסד מוכר. והיא העלתה שאלה שקיבלה התייחסות רבה ותיסכול מצד אמניות ואמנים שאלתה היתה : למה אותן אמניות/ים מציגות/ים באותן תערוכות במקביל עכשיו? במוזיאונים ובמרכזים גדולים, לא פחות. מה קורה פה? נשמח להתייחסותך.
מאיר: "כפי שציינתי למוזיאונים יש קו. מה שיוצר אחידות ותערוכות העונות על הקו הזה. מאד קשה להיכנס לתוך הקו אם אתה לא עונה לדרישות שלו. גם אליי למוזיאון היו מגיעים מגוון של אמנים ומבחינתי אם הם עומדים בסף ההבנה שלי אני הייתי מציג אותם. הצגתי את אבי עזרא שלא הציג מעולם או את אברהם פסו, יהודה פורבוכאי ועוד, הצגתי אמנים שחשבתי והאמנתי שהם אמנים טובים שסורבו במוזיאונים אחרים, אחרי זמן ולאחר התערוכות שלהם במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן המוזיאונים האחרים, הגדולים, הציגו אותם. לא מקרה בודד אלא כמה מקרים וזה היה מחמיא. אני רואה את עצמי כמעבדת ניסוי. העשייה שלי היא לא נגד המוזיאונים אני פשוט עושה את מה שנכון והולך עם האמת שלי.אני מקווה שאותה אוצרת צעירה תדע ליישם ולעשות אחרת ".
עזבת את המוזיאון לפני שלוש שנים מה התכניות להמשך?
מאיר: "אין לי תכניות כרגע. אך עדיין קיימת בי התשוקה לעשות את מה שלא נעשה עדיין.
* חלקו של הראיון מסתמך על ראיון שנערך למאיר אהרונסון עם יהודה רחנייב מהרדיו החברתי.
