אולי אתם מאותם ילדים או אנשים שעלה פעם בראשם הרצון להיכנס לתוך ספר קומיקס ולסייר בו. תערוכת "הזעת יום" שנפתחה ב10.7 בגלריית החווה בחולון, של האמן תמיר שפר היא סוג של הגשמת החלום לילדים ולמבוגרים כאחד. המתחם הוא מתחם חדרים שכל חדר מזמן הפעלת החושים ו"הפרעות בתוך החלל בו הקהל הופך להיות חלק מתוך העבודה עצמה" כפי שמתאר זאת שפר. העושר החזותי, הצבעוניות וההזמנה למשחק יוצרים תערוכה ייחודית שקשה להתעלם ממנה. סיור בתערוכה נותנת תחושה למבקר כי המחשבות, התחושות והרגשות של האמן באים לידי ביטוי בקווים, צורות ודמויות קומיקס צבעוניות על הקירות ובמסדרונות ובעצם בכל החלל כולו. שהייה לאורך זמן במרחב מבהירה למבקרים שהתחושות הן לא רק של האמן אלא אף שלהם בימים אלה של פוסט קורונה.לכו לראות!
פרופ' דנה אריאלי צלמת וחוקרת הפקולטה לעיצוב HIT , על התערוכה:
"אדם רוכב על אופניים. הוא מתנועע במרחב האורבני שבין יפו, חולון ותל-אביב, מתבונן במציאות הנפרשת לנוכח עיניו ומשפשף את עיניו בתדהמה כלא מאמין. כל המקומות שהוא מכיר, אוהב ומורגל בהם נטושים או סגורים. הזעת יום מתערבבת בהזיית לילה – אי יציבות פוליטית פוגשת הקורונה. מציאות מתמשכת של הזעה שמוחלפת בהזייה וחוזר חלילה. התערוכה הנוכחית בגלריה החווה, ממשיכה את התערוכה הקודמת של תמיר שפר, ״הזעת לילה״. היא לוקחת אותנו, צמודים אל האמן, לסדרה של פעילויות יומיומיות שגרתיות, בכללן שחייה, רכיבה, שינה, וכמובן גם הרהורים על המציאות החברתית של ישראל ב-2021. רוכב האופניים, שחוצה את הטיילת שבין יפו ותל-אביב, חולק איתנו באינטימיות מסעירה את המסע של ההיזכרות והכמיהה, ספק אוטוביוגרפי, ספק נוסטלגי, בו הוא כמהה לימים אחרים, שבהם המציאות החברתית בישראל היתה אחרת.
שפר מעביר אותנו בין רוח, אש, ומים: לאחר שיטוט במזדרון, את/ה מוזמן להכנס אל החדר בטורקיז. תחושותיו של האמן, שמצא את עצמו, כמו כולנו, סגור בסטודיו, במשך ימים ארוכים, נחשפות בסדרה של ציורים. כולם באותו גודל. כולם בשחור לבן. הסטורי-בורד שנגלה לנו חושף טפח מהמרחבים הסגורים בהם שהה ואשר כפו עליו מחשבות על הקיום. 40 היצירות בשחור לבן פורסות בפנינו את שגרת חייו של האמן המכילה אינספור פעולות אוטומטיות שמוטלות כעת בספק. אם תתבונן מעל תראה, במרכז תקרת החדר כדור דיסקו ענקי שסובב לו ומחזיר אותנו למציאות פסיכודלית של ימים אחרים. נקודות האור האדום המופצות מהכדור אל המרחב מזכירות את מיליארד הוירוסים שסובבים בחלל. הן מעירות אותנו בשנייה מהחלום הנוסטלגי ומפרות את השלווה. על קיר אחר דיוקן של מלך, ומלכה. כיצד התהווה מציאות שבה הדמוקרטיה הוחלפה במונארכיה? מתוך החדר הטורקיז אתה עובר לחדר אדום. מכל מקום כאן נשקפת סכנה. הרהורים על מלחמה. אש מכלה את הכל. במרכז החדר אובייקט אדיר מידות, גוף מפוצל בעל שני ראשים – תאומי סיאם, לא מסוגלים להפרד, לא מסוגלים לתפקד. לא מסוגלים לנסוע לשום מקום. נמצאים כל העת במצב מלחמה. שאגת הטנקים מועצמת באמצעות התאורה באדום. שפר מתבונן בימים קרובים שבהם כמו בסיוט שחוזר על עצמו, אולי שמרנו על החומות אבל איבדנו את עצמנו…. התערוכה ננעלת עם החדר הכחול. ובתוכו ההפרה הקשה ביותר של השגרה: שפר, שעוסק מזה שנים בתיאור פעולותיהם של שחיינים, צובע הפעם את המים בשחור. כמו שריפה שכלתה את הכל, כמו הלילה, גם המאחז האחרון של השפיות והתקווה נתון כעת בסחרחורת".
המעצב והמאייר תמיר שפר, ראש המחלקה לעיצוב תקשרות חזותית, נולד בסן־פרנסיסקו בשנת 1963. תמיר, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, פרסם מגיל צעיר את עבודותיו בעיתונים ומגזינים ברחבי העולם ובארץ. איוריו פורסמו בעיתונות ומגזינים בארץ ובעולם כדוגמת ה-Village Voice, הארץ, ידיעות אחרונות וגלובס, שם הוא מאייר משנת 2003 טור קבוע יחד עם העיתונאי דרור פויר במגזין G. בשנת 1998 ייסד שפר את "הסטודיו של תמיר שפר לאמנות ועיצוב" ביפו. הסטודיו עוסק בפיתוח, עיצוב, איור ויצירת מוצרים אינטראקטיביים לפלטפורמות שונות. בנוסף, עוסק הסטודיו בפרויקטים מיוחדים כדוגמת עיצוב במות לתיאטרון, איור ספרים ותערוכות אמנות. משנת 2002 עובד שפר כמרצה ובתפקידו האחרון במחלקה לעיצוב תקשורת חזותית שימש כראש מסלול עיצוב אינטראקטיבי. עבודותיו של שפר הוצגו במספר רב של תערוכות פרטיות וקבוצתיות בארץ ובעולם וזכו בפרסים שונים וביניהם: מקום ראשון בפסטיבל תיאטרון ילדים חיפה בשנת 2003 בעבור עיצוב תפאורה להצגת הילדים "אח, אח, בום טראח" של התיאטרון הערבי יהודי, יפו; מקום ראשון בתחרות עיצוב המכונית סמארטקאר העולמית בחסות מרצדס בנס; פרס עידוד היצירה לשנת 2010 של משרד התרבות; ועוד.
