לאור הביקוש התערוכה של תאיר בירה ז"ל ממשיכה האוצרת נורית טל טנא כותבת :"תאיר בירה בת 22 היתה במותה. בשבת הארורה בה היא נרצחה יחד עם הוריה, אחותה והדוד, בביתם בקיבוץ בארי. משפחה שמחה ויפה נחרבה באחת, בלי לומר שלום, בבוקר חשוך ביום השביעי באוקטובר. לתאיר היתה ועודנה ישנה הדודה דליה, מצב מבלבל והזוי זה, בין מה שהיה ואינו עוד לבין היש, בין הגוף שאיננו לנשמה הנצחית, בין המוות והחורבן לאהבה המתמשכת בליבותיהם של אלו שנותרו כלפי יקיריהם שאינם. דודה דליה היא תאומה זהה ליסמין, אמה של תאיר שאיננה. קצת אחרי השבעה, דליה בכאב יגונה מעלה שאלות ללא תשובות, האם יש דרך לקשור קצה חוט של קשר עם אלו שאינם, ואיך מנציחים אהבה? ואני רק העזתי לשאול את חברתי דליה אודות ציוריה של תאיר האחיינית שהיא כל כך אהבה. שלושה שבועות לאחר מכן דליה מתקשרת אלי, ואומרת בהתרגשות: "את שומעת, מצאתי את הציורים של תאיר"!"
האמנית והאוצרת זיוה ילין מי שהיתה מורתה של תאיר במגמת אמנות בתיכון "נופי הבשור", מספרת: "תאיר היתה תלמידה מצוינת, שקדנית, אכפתית, שואפת למצוינות ולא מתפשרת על פחות מהכי טוב. כשהתחלנו לעבוד בתחילת י"ב על פרויקט הגמר, היא התלבטה בנושא שתבחר, והחליטה לעבוד על "האנשים השקופים". נושא חברתי שהיה חשוב לה. היא היתה נערה אידיאליסטית ודעתנית, חביבה, אהובה ונעימת מזג והיה תענוג ללמד אותה". תערוכה זו מציגה את פרויקט "הגמר" שלה, כי זמנה נקצב, יד חמאס אכזרית קטעה את פריחת חייה, כישרונה הציורי ויכולותיה הרבות האחרות לא יוכלו עוד להתפתח ולבוא לידי ביטוי.
בפרויקט, תאיר ביקשה ברגישותה להאיר היבט חברתי כלפי אנשי השוליים המכונים "האנשים השקופים" החיים בחברה תוך התעלמות וחוסר תשומת לב ראויה. וכך יצרה גוף עבודות המכיל חמש דמויות מייצגות. דמויות שנרשמו בפחם על מצע קרטון בגודל אדם, במטרה להעביר לצופה את המסר כי האדם "השקוף" הנמצא מולו כשווה ערך. הדמויות הן: נכה, מנקה, נערה הלוקה בתסמונת דאון, ניצולת שואה ודמות פליט. וכך כתבה: "השימוש בפחם בצבעי שחור לבן מטרתו ליצור תמונה מעט קודרת המשקפת את מצבם הרע של אותם אנשים. מצע הקרטון עליו ציירתי משקף את השבריריות והיומיומיות של אותן דמויות. כשאני רואה את אותם אנשים, יש לי צביטה בלב כל פעם מחדש."
נעילה: 1.2.24
בית האמנים תל אביב , אלחריזי 9, תל אביב
