תערוכת יחיד לאמנית רוז בר נור

בר-נור הרשמת, האמנית, האדריכלית, מתכתבת בעבודותיה עם מושגים מעולם האדריכלות, תוך שימוש מעורר השראה בעיפרון  וניצול מופתי של כל האפשרויות הטמונות בו.  תחילה נוצר הדימוי בשרטוט על משטח, תוך דגש על הקו שיוצר את הצורה.  קו זה מתפתח בהמשך לדימוי. הנפח מושג לעיתים באמצעות צבע ולעיתים בשימוש מעורר השראה בשחור ולבן ובאור וצל. כך נוצר קו רגשי ברור ומובנה, קו נושם, חידתי, המכיל אמירה אמנותית חזקה וברורה. אמירה, השאובה מזיכרונות העבר וידיעת העתיד. בר-נור היא מקור הקו, שחור על לבן, לבן על שחור, קו לא מוגבל, המביא את כל התחושות כולן ואת כל הגוונים. הקו מותווה בחלל, מתחפר בעומק הנפש, חידתי, פיוטי, נוגע. בעבודות נוצרים דימויים ומבנים פרי דמיונה וכאלה המעוגנים במציאות, שנולדים מחדש על גבי מצע הציור. הדימויים מתעתעים, מציאותיים ועל מציאותיים בו זמנית, מהלכים  על קו התפר שבין המציאות לדמיון, בין האור לצל, בין המובנה למטושטש, בין הקוים הברורים למשטחי הצבע, בין הבנוי למפורק, בין המתעתע למציאותי ובין המודע ללא מודע. בר-נור בחותם כתב ידה , לוקחת את הצופה למסע אישי, רגשי, כשהשכל והרגש משמשים בו בערבוביה. מסע בין חללים, עולמות, זיכרונות להווה ולעתיד, בין היחיד לרבים, השלם למפורק. הצופה מטייל בין רובדי מציאות להתרחשויות שונות וזמנים שונים.  הוא נחשף ליופי זר ומוזר ועם זאת קרוב ומוכר. הדימויים המשתקפים מהעבודות הם נטולי זמן ומקום ספציפיים. הם משקפים תחושות אוניברסליות של געגוע, פחד מהלא נודע, של השתאות, הכרה בהיות האדם באשר הוא רק חלק קטן, מזערי, מהיקום. על הבד מתהווה מציאות חדשה, מלאה ביופי שוקק חיים והנאה אסטטית, כשהזמן מאבד ממשמעותו. הצופה מתמסר להביט אל ההווה, כמו גם להתגעגע לזיכרון העבר ולמחשבות על העתיד.