מגילת רות הפרטית של האמנית רות כהן בתיאטרון ירושלים

תערוכת הציורים של רות כהן המוצגת באכסדרה של תיאטרון ירושלים עוסקת בפנים הרבות והמגוונות של ההוויה הנשית כפי שהיא מתורגמת אל בדי הציור של רות. בספרה "אלות בכל אישה" מפנה ג'ין שינודה בולן את תשומת הלב לכך שנשים אינן מודעות להשפעתם של כוחות וארכיטיפים רבי עוצמה הפועלים בתוכן פנימה. ד"ר בולן מציגה שבעה טיפוסי אישיות, שבע אלות ארכיטיפיות שעימן כל אישה יכולה להזדהות ושבמבט בוחן בציוריה המגוונים של רות כהן ניתן לזהותן גם באישיותה וברב גוניותה: ארטמיס, אלת הציד והירח, מגלמת את הרוח הנשית העצמאית וההישגית, אתנה, אלת החוכמה והאמנות, מייצגת את האישה ההגיונית והבטוחה בעצמה, הסטיה, אלת האח, מגלמת את האישה הסבלנית והיציבה שאופפת אותה תחושה שלמות, הרה, אלת הנישואין, דמטר, אלת הדגן , מייצגת את הדחף של האישה לספק תמיכה גופנית, רגשית ורוחנית לילדיה, פרספונה, בתולת השאול, מבטאת את נטייתה של האישה לכניעות ולסבילות ואת הרצון לרצוי אחרים ולהיות רצויה על ידם, אפרודיטה, אלת האהבה והיופי, מזרזת נשים להגשים את יכולותיהן היצירתיות.ייצריות ויצירתיות,  רציונליות ורגשיות, האישה האם, האישה הרעיה, המרפאה והכוהנת המחוברת לעולם הרוח – כל מיגוון האיכויות לובשות ופושטות צורה על בדי הציור של רות כהן דרך מיגוון של סגנונות ונושאים בהם היא עוסקת. כך לדוגמא בציורים של האם המניקה את עוללה ובאישה הבוגרת המתבוננת אל האופק מבעד לחלון, היא בוחרת בסגנון הציור הריאליסטי, בצבעים שקטים ומאופקים ובקומפוזיציה בנויה היטב שבה יש סדר וארגון והתכנסות פנימה.  בציור של החיזור והריקוד הזוגי יש שמחת חיים וייצריות המתפרצת דרך הצבעוניות והתנועה, במשיכות מכחול מהירות ובאווירה שמבטאת את רוח השובבות והנעורים המתפרצים. בדיוקן העצמי עם הכתר על הראש, ישנו שילוב בין סגנונות, בין הריאליזם להפשטה, כאשר המבט של הדמות שכביכול פונה אל הצופה, בעצם מבטא התבוננות פנימה, אל אישה היושבת במרכז, כתר לראשה והיא אישה בשלה היודעת מי היא ומה כוחה כמלכה האם. כך גם הציור של כל המשפחה יחד שהאם והאב מצוירים במרכז התמונה. והאם במיוחד מסמלת את עמוד התווך שסביבו מתכנסת כל המשפחה, את העץ הנטוע היטב בקרקע וממנו צומחים הענפים והפירות. בציורים שבהם מופיעים ראשי חיות וליצנים, מופיעה דמות סוערת, שמאפשרת לעצמה לתת ביטוי ליצרים , לתשוקות, לחייתיות ולרוח השטות, ואלו ציורים שבהם באים לידי ביטוי הלכי רוח וצדדים באישיותה של האמנית שהם משוחררים ממסוכמות חברתיות,  קמעיים ופרועים. בציורים אלו בולטים הצבעים החמים, צבעי האש, הגיוון הגדול של הטכניקות  ומשיכות המכחול החופשיות . יש בהם אכספרסיביות רבה , נועזות,  ושמחה מתפרצת. הריבוי כאמירה , הגיוון בבחירת הנושאים , הלקוחים ממחזור חייה האישיים של האמנית, על אף שהם לקוחים מחייה שלה , יש בהם כדי לבטא אמירה אוניברסאלית באשר לנשיות בכללותה.