"לבה" תערוכת יחיד של האמנית איוה כפרי בגלריה רו-ארט

על התערוכה ועל עבודתה של כפרי כתב האוצר יהושע סימון: "בתערוכתה החדשה מציגה איווה כפרי שישה ציורים גדולים על קנבס ונייר, לצד התערבות בחלל הגלריה בדמות שני עמודים מצוירים בצבעי פחם ואדום. העין קוראת את התמונות בציורים כקולאז'ים, למרות שאין בהם הדבקות וגזירות. אפשר לזהות דמות, פרספקטיבה אדריכלית, שרבוטים וכתמים שנעשו בצבעים ובטכניקות שונות. הציורים נעשו בפחם, צבע אקרילי, גרפיטי, עיפרון וגיר. בציור אחד העין מזהה צמחייה, אש, מים, בקתה, דמות מכונפת מסדרת הדפסי Los caprichos של פרנסיסקו גויה, דמות עירום חזיתית הלקוחה מציור של פול גוגן המפנה את מבטה אל הצופה, פסל המלכה המצרית העתיקה. נפרטיטי, העכביש של אודילון רדון, הגרסה של פרנסיס בייקון לציור של ואן גוך, ופסלון פוריות אפריקאי. מקורם של הדמויות הללו מגלויות ותדפיסים שכפרי שמר כאן מאז ימי הלימודים המוקדמים. התמונות הללו הן היסטוריות אמנותיות בהתייחסות והן ביוגרפיות בתהודה – הן נובעות מראשיתו של כפרי כאמנית, כמו הלבה המעטרת את שם התערוכה. לאחר שפיתחה במשך למעלה מעשור וחצי סגנון משלה של מיצבים ציוריים, המורכבים מצורות, חומרים וצבעים שחוברים יחד בחלל הגלריה, בתערוכת היחיד הקודמת שלה בגלריה רו- ארט , "אדמה" (אדמה) (2020), כפרי הראתה ציורים פיגורטיביים דו מימדיים. המיצבים של כפרי יצרו דימויים דינמיים, המשתנים תמיד עם תנועת הצופה בחלל, מתנדנדים דרך האטימות והשקיפות של משטחים אלה, והדרכים שבהן הוסגרו ומוסגרו  מחדש בהתאם למיקומו של הצופה בחלל. בעוד המחוות הציוריות של העבודות החדשות על קנבס ונייר ב"לבה" משתרעות על חלל הגלריה עם שני העמודים המצוירים, הציורים עצמם מחזיקים באנרגיה עצומה של ריבוד רב-גוני, המשלב צבעים, תנועות ומחוות. עוצמת וריבוי הפרספקטיבות שמציעות הבדים ועבודות הנייר, מביאות את הצופה למצב של חקר, שבאמצעותו עינו של הצופה מחברת ומנתקת כל הזמן אלמנטים בציור – העין נעה על ציורים אלו כאילו היו בעצמם רב- חללים מרובדים. הסטודיו הישן-חדש שלה, שבו עבדה כפרי על "לבה", הוא חדר השינה של ילדותה, אליו חזרה לאחר פטירת אמה. החדר הזה הוא המקום בו כפרי החלה לצייר בתחילה בילדותה. האינטימיות של המרחב הטעון הביוגרפית הזה אפשרה לכפרי להציג את עצמה מחדש במחוות ציוריות משלה. בחלל הזה, תנועת היד שלה כבר מפעילה את החלל. בעבודותיה החדשות, זוהרים מאט ומבריק, קווים וטפטופים, ממסגרים מחדש זה את זה. המחוות העוצמתיות של כפרי מציגות חומריות מוגברת בציורים. הדמויות הנשיות בציורים מביטות ישירות אלינו, מגיבות לצופה. כמו תרגיל "צילום מחדש" המשחזר תצלום קיים, חזרתה של כפרי לחדר ילדותה החזירה את האמנית לציוריה הראשונים שהושלמו. למשל זו של מתנדבת אמריקאית בקיבוץ עין החורש, שקרפי ציירה מתצלום של דודה איתמר כפרי, כשהייתה בת שלוש עשרה. התמונה מופיעה בספר תצלומים בשחור-לבן שצילם דודה בין השנים 1977-1986, ספר שהיה לה בבית מילדות. הכתמים והצבעים החזקים של הציור מעצימים את נוכחותה של הדמות – אישה צעירה במכנסיים קצרים, יושבת בחדר, מול המצלמה. כמתבגרת, כפרי מצאה את דרכה אל הכוח של הדמות הזו באמצעות פירוק הצבעים החזקים – המחווה הציורית הפאוביסטית שלה מובילה אותנו לסמליות של הדמות. במובן זה, מתנדבת צעירה זו, יחד עם אמניות ודמויות נוספות, השפיעו על כפרי בחיפושיה אחר נוכחות נשית עוצמתית. גישה זו ניתן למצוא במיצביה של כפרי, ששלטו בחלל הגלריה, וכן בציוריה המעוררים הנוכחיים. חדר הילדות הוא המקום שבו הכפרי הוצגה לעצמה כאמנית. הוא אמנם משקיף על הים התיכון והאופק הפתוח, אבל גם עמוס בזיכרונות של התבגרות ופרידות, גילוי עצמי וגעגועים. בציור שלה, כפרי משתמשת בצורות שפיתחה במיצבים שלה – יש פער מינימלי בינה לבין הציורים. עם המעבר לסטודיו הישן-חדש שלה בנובמבר האחרון, האנרגיה היציבה של עבודת הסטודיו היומיומית הוחלפה בדחיפות הציור. על הפריסה המתוכננת של חפצים ושדות צבע בחלל השתלטה חדוות הגילויים הציוריים. עם דרך העבודה של כפרי, הסטודיו הוא לא רק חלל, אלא גם משך. הזמן של הסטודיו מביא זרימה ומיקוד. בחירת הצבעים אינה שרירותית אלא משולבת – אין גורל אלא היופי שבאינטואיציה.  כל אלמנט מתחבר לשני תוך שהוא מכיל את עצמו. דרך העבודה של כפרי מאפשרת למקריות להתגלות. הסטודיו הקודם שלה, שבו עבדה עשור, נראה פתאום כמו גרסה של חדר ילדותה, שהיה הסטודיו הראשון שלה, וכיום הוא הסטודיו שלה. יש חזרה תמידית לאתר הזה – בביקורים משפחתיים כשכפרי גרה בפריז, באלבומים, במחברות ויומנים ישנים, בגלויות ובשילוב של כל החללים שבהם עבדה כאמנית. העין מגלה את עצמה כשיר מול ציוריו של כפרי. וכמו שקורה בציורים – המקרה הוא מוחלט.