יאיר גרבוז מארח את אוזיאס הופשטטר: ראשים וציור בתוכם

בשנים האחרונות יצר יאיר גרבוז גוף עבודות חדש ועשיר, רווי דמיון, הומור וכאב קיומי דק, שבמרכזו ציורי ראשים ודמויות אדם. ביד חופשית ומשוחררת הוא שב אל התבנית החזותית המוכרת בשלל סגנונות מתחלפים ועיוותים צורניים, ומוותר מראש על חוקיותו של הסדר הטוב ועל כובד הראש המתבקש.  הדיאלוג של גרבוז עם ד"ר איה לוריא, המנהלת והאוצרת הראשית של מוזיאון הרצליה, הוביל לגיבוש תערוכה כפולה, המציעה מפגש אמנותי רב ערך: לצד סדרת הציורים החדשה של גרבוז מוצגים גם ציורים נבחרים מעיזבון הצייר אוזיאש הופשטטר (1905–1994) שבאוסף המוזיאון. הבחירה בהופשטטר התבררה כבלתי נמנעת. לדברי גרבוז "שנינו ספקנים כלפי העולם, כל אחד באופן אחר, ונאחזים בדמויות שאנחנו יוצרים. לא בין לבין מצייר הופשטטר, אלא גם וגם. וזהו האזכור הראשון לקרבה שאני חש בין ציוריי שלי לשלו, שהרי גם אני מוצא את עצמי לא בוחר בין לבין אלא מצייר גם וגם. לשנינו יש עולם נערם. עולם מצטבר, שהעמידו לאורך שנים גוף יצירה רחב היקף, זכו להכרה ומתמלא ונדחס". ייתכן שגרבוז אף זיהה בהופשטטר שותף לסוד, בעל אותו טמפרמנט דינמי, יצירתי, שוצף, משוחרר ואולי פורק עול של אמנים במעמדם באיכות יצירתם ובעברם תערוכות מוזיאליות רבות, קטלוגים, פרסים וראיונות. ניתן לזהות בעבודתם של השניים "סגנון מאוחר" במובן שהמשיג תיאודור אדורנו ב־1937 – תודעת האחרית הדוחקת באמן ליצור יצירה חסרת מעצורים המתאפיינת בחופשיות אקספרסיבית וחושנית, ואולי אף בחזרה למקורותיו הסגנוניים הראשוניים; ה"מאוחרוּת", לפי אדורנו, משקפת שחרור של האמן מכבלי המוסכמות האמנותיות ומהציפיות שתלו בו במשך כל חייו. התערוכה מבקשת לשקף את הזיקה שגילה גרבוז בין עבודתו שלו ובין יצירתו של הופשטטר ולהציג מחווה להופשטטר, ומציפה דיון בשיח האמנות המקומי, בסוגיית הקאנון ועוד. התערוכה מלווה בקטלוג שהופק בתמיכת קרן ציבורית ע"ש הופשטטר אוזיאש ז"ל, קרן אילנות של זהב וגלריה גורדון. הקטלוג מתעד את מהלך האוצרות וכולל מסה שכתב גרבוז על יצירתו ועל הדיאלוג עם הופשטטר.