סיפורה של ד"ר רות אשל הוא סיפור מסע, מסע יצירתי מסע שעשוי ללמד אותנו על טבעה של היכולת האנושית ועל מהותה של ההגשמה האנושית. מסע שהתחיל מחלום של ילדה קטנה אשר חלמה להיות פייה, בלרינה. זהו מסע חיים לא שגרתי שבו יש את רגע הגילוי, האופן בו התפתח כישרונה, תובנות והסתכלות בוגרת על התמיכה והאופן בו המשפחה המורים והסביבה עודדו או לעיתים הרפו את ידיה והצרו את נשימתה, והדחף שהניע אותה כל הזמן לחתור קדימה למרות המכשולים והמהמורות בדרך. זה אינו סיפור על חיים מושלמים אך בהחלט ניכר כי בחייה של אשל יש אינספור רגעים של שלמות, עשייה מבורכת וסיפוק. סיפור חייה של רות אשל בעיקר משקף את היתרונות הרבים שניתן להפיק מהחיבור לכישרונות ולתשוקות שלנו ומההבנה שהכישרון בא לידי ביטוי באופן שונה מאדם לאדם.
השבוע זכתה אשל לקבל עמית כבוד של האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים. נערת הבלט שרוב ילדותה היתה ילדה דמיונית וחולמנית שבשיעורי ריקוד של ארכיפובה פשוט לא הצליחה לזכור את התרגילים, הילדה שמעידה על עצמה שהריקודיות קרצה לה יותר מהדיוק של שיעורי הבלט ועמידה על שפיצים.
"חלמתי להיות רקדנית, אבל בהשפעת חבר שלי שחשב שרקדנית זה לא מקצוע מכובד, נרשמתי לאקדמיה ללימודי פסנתר אצל הקומפוזיטור חיים אלכסנדר. כעבור שנה, לאחר שסיימתי שנה א', עזבתי את האקדמיה, עזבתי את החבר והצלתי את חיי" הדרך להגשמה אינה סוגה בשושנים היא מלווה באכזבות וכעס דווקא מהאנשים הקרובים לנו ואכן הקשר של אשל עם מורתה ולנטינה ארכיפובה היו מורכבים, האחרונה הקשתה על דרכה של אשל המלווה בלחץ ופחד ממורתה שלעיתים נדמה שצימצמה את עולמה ועיכבה את חשיפתה לעולם הריקוד, לתאטרון הלירי בתל אביב. אשל מפנה אצבע מאשימה כלפי מורתה: "ארכיפובה ידעת שאני רוצה להיות רקדנית למה לא סיפרת לי שיש את התאטרון הלירי, למה סגרת אותי שלא אדע דבר ממה שקורה מסביב, איך זה ? כלום לא ידעתי,למה לא סיפרת ? למה לא שלחת? לא ידעתי מה שקורה בתל אביב לא ידעתי כלום" אך למרות שהחבר שלה דאז ומורתה כיוונו אותה לאקדמיה בירושלים ללימודי פסנתר, למרות הטעויות והבחירות השגויות שהתגלו בדיעבד. הקשיבה אשל לליבה וכאמור נטשה את החבר ואת האקדמיה והחלה לנשום.
היא התחתנה עם ראובן שתמיד מלווה ותומך בה. בסוף שנות ה70 לאחר שהופיעה בערבי סולו אוונגרדים, הוזמנה לאקדמיה להופיע כאורחת כבוד. כשהיו צריכים לחשב את שכרה נשאלה אם יש לה תואר אקדמי. היא היתה כבר רקדנית ידועה ומוכרת אך בלי השכלה פורמלית. הילדה שהתקשתה להתרכז בלימודי בית הספר השכילה להבין את הצורך בלימודים האקדמיים להתקדמותה ועתידה ועשתה תואר ראשון, שני ואף שלישי שפתחו בפניה עולם חדש – עולם המחקר. היא בחרה להתמקד בחקר המחול הישראלי תוך הבנה ששדה זה עדיין בחלקו בתולי היא הצטרפה לחוג חוקרי המחול האמנותי בעקבות גיורא מנור.
יחד עימה קיבלו עמית כבוד: המאסטרו זובי מטה, הצ'לן מישה מייסקי , הזמר יהורם גאון, והמשורר ארז ביטון.
אשל :"כל פעם שאני מבקשת לסגור פרק של עשייה משמעותית בחיים, אני כותבת מאמר, ספר , או יוצרת סרט. זאת דרך לסכם,לומר תודה על מה שהיה,למרות הקשיים הרבים. זאת דרך להיפרד, להשתחרר כדי לפתוח דלת חדשה. כל הדברים המשמעותיים בחיים אינם קלים ודורשים דבקות במטרה והרבה אמונה בחשיבות העשייה. למדתי זאת לא רק מעצמי אלא גם מאנשים וחברים טובים שזכיתי לפגוש בחיי"
קצרה היריעה מלהכיל את העשייה הענפה של רות אשל. כאמור, היא חוקרת מחול מספר עשורים, רקדנית, כוריאוגרפית ומבקרת מחול. בין השנים 1977 – 1986 הייתה מחלוצות הפרינג' בישראל והופיעה ברסיטלים למחול הנחשבים ככאלה שהקדימו את זמנם. ערכה פרוייקט תיעוד של המחול ביישוב עבור ארכיון הספרייה הישראלית למחול (1991- 1987). היא כתבה את הספר "לרקוד עם החלום – התפתחות המחול האמנותי בארץ ישראל 1920- 1964" (1991), מרצה באוניברסיטת חיפה (1991- 2005). ערכה מחקר על מחול העדה האתיופית עבור הספריה הישראלית למחול (1991 – 1995). היא מייסדת וכוריאוגרפית של להקות המחול האתיופי העכשווי "אסקסטה" (1995- 2005) ו"ביתא" (2005 ואילך). עורכת שותפה עם גיורא מנור לרבעון מחול בישראל (1993- 1999). מייסדת כתב העת "מחול עכשיו " (2000). מחברת הספר " מחול פורש כנפיים – יצירה ישראלית לבמה 1920 – 2000" (2016) בהוצאת יומני מחול, שבימים אלו ממש חתמה הסכם עם הוצאת הספרים האקדמית היוקרתית DE GRUYTER באירופה על הוצאתו של הספר באנגלית (כריכה קשה, 500 עמודים , 150 צילומים והפקה ברמה של ספר אמנות). מזה 27 שנים עד לאחרונה מבקרת מחול של עיתון "הארץ". קיבלה את פרס מפעל חיים במחול של שרת התרבות (2012) ושל איגוד אמני ישראל לשנת 2018.
באופן פשוט, אמיתי ואותנטי מסכמת רות את עשייתה הענפה. ומציגה את הנקודה הזו שרובנו שואפים להגיע אליה, או אם תרצו המקום בו אנו מרגישים שלמים ורוויי נחת, מלאי הכרת תודה על המסע הקסום ומתפנים להינות מפירות עמלנו ומההנאות הקטנות של החיים:
"היום, 4 במאי, יש לי יום הולדת 79. חדלתי לעשות שטיפות לשיער ואני אוהבת את הכסף, עשיתי דיאטה והורדתי 15 קילו. חתמתי הסכם עם הוצאת הספרים האקדמית היוקרתית DE GRUYTER באירופה על הוצאת הספר "מחול פורש כנפיים – יצירה ישראלית לבמה 1920-2010" במהדורה אנגלית (כריכה קשה, 500 עמודים, 150 צילומים והפקה ברמה של ספר אמנות). ב-31 למאי אקבל באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים עמית כבוד. והכייף הכי גדול זה לשמור על הנכדה שלי ריף בת 14 חודשים פעמיים בשבוע ולהרגיש שאני ממש סבתא (יש 8 נכדים וכן ירבו), תודה על כל היש"
מזל טוב רות אשל !
לרכישת הספר מחול פורש כנפיים : eshel.ruth@gmail.com