תערוכת האונליין החדשה "Women who work" של האמנית זויה צ'רקסקי בגלריית באתר גלריית Fort Gansevoort, ניו יורק, עוסקת בנושא הזונות ועובדות מין. רישומיה של צ'רקסקי מדגישים את דינמיקת הכוח המגדרית, הניצול והבושה הקשורים למציאות הקשה של תעשיית עבודות המין. במקביל, על ידי תיאור החברות והבנאליות בחיי היומיום של העובדים, היא מציגה תפיסת עולם שבה נושאיה אינם מוגדרים רק כארכיטיפים.התערוכה תינעל ב2.10.
בסדרת רישומים חדשים זויה צ'רקסקי נכנסת לעומק הנושא של עבודת המין הנשית העכשווית ומאפשרת לנו לראות כיצד מוצג נושא זה באמנות. הרקע ליצירת סדרה זו הוא סיפורו המזעזע של ויקטור מוחוב, הידוע יותר בשם "מניאק סקופין". לאחר שחטף בשנת 2000 שתי נערות, אותן אנס והחזיק כבן ערובה בבונקר תת קרקעי במשך כמעט ארבע שנים, שבע עשרה שנים בלבד ריצה מוחוב בכלא הרוסי ועם שחרורו השנה, קיבל התייחסות של סלבריטטי מהתקשורות הרוסית דבר שהעלה את זעמם של פעילי זכויות אדם ברחבי העולם. צ'רקסקי החלה את הסדרה הזו במהלך הסגר האחרון בעקבות נגיף הקורונה "אני רואה את הציורים האלה הן כפרויקט והן כתגובה פסיכולוגית למצב. כפי שאמרתי בעבר, מעולם לא השתמשתי באמנות כפסיכותרפיה. לפני הקורונה, אם מישהו היה אומר לי שאני אעשה דבר כזה, לא הייתי מאמינה להם. אבל אני חושבת שבסיטואציה הזו השתמשתי באמנות באותו אופן שבו השתמשתי בה בילדותי. השתמשתי בה כדי לפרט על דברים שקורים לי בחיים האמיתיים." סיפרה צ'רקסקי לאוצרת התערוכה אליסון ג'ינגראס.
היא החלה את הציורים ללא כל תפיסה מוקדמת, אך תוך כדי עבודה החלה בהדרגה להבין שרוב הנשים שהיא מתארת הן נשים מזרח אירופאיות או סובייטיות לשעברבחלק מהציורים זיהתה צ'רקסקי כמה דמויות מסדרת הילדות הסובייטית הקודמת שלה היא מספרת :"בכמה מהציורים שהצלחתי בסופו של דבר ראיתי דמויות מסדרת הילדות הסובייטית הקודמת שלי. למשל, יש ציור אחד שאני חושבת עליו – לבית הספר – שיצרתי בשנת 2015. ילדה מתכוננת ללכת לבית הספר והיא מתלבשת כשהיא יושבת על המיטה. אותה ילדה נמצאת בחדר ובתפקיד דומים מאוד לעובדת המין ללא שם. יש להם את אותו טפט מאחוריהם. פשוט עשיתי את זה באופן לא מודע!".
סדרה זו נותנת את נקודת המבט הנשית לנושא הזנות ועובדות המין היא מתרחקת מהפנטזיה הגברית של עובדות מין המציגה כביכול את העובדה שהן נהינות מעבודה זו. סדרת העבודות הזו מציגה חוויה מורכבת יותר. במסגרת החקר של הציורים צפתה צ'רקסקי על כמה סרטונים של עובדי מין ברוסיה.מהסרטונים הללו עלתה העובדה הקשה שמקצוע זה עדיין נתפס ברוסיה כעבירה ופשע מה שמאפשר למשטרה לארוב לבתי הבושת לעתים קרובות מאוד ואז לעצור את כולם,פעולה שזוכה לרוב לתיעוד במצלמות. העונש הוא רק כספי והוא נלקח מהזונות. בסרטונים האלה קורים כל מיני דברים מוזרים. לדוגמה, יש כמה סצנות שבהן המשטרה מצלמת את הבנות תוך כדי אקט מיני. רבים מהסרטונים הללו נמצאים כעת ב- YouTube, ונגישים לכולם. צ'רקסקי :"אני מסתכלת על הסצנות בבתי הבושת האלה ומתארת גרסה משלי. לעתים קרובות מאוד, ישנם רגעים המתרחשים בדירות פוסט-סובייטיות מאוד אופייניות,מקומות המוכרים לי. כשהם יכולים, הבנות בסרטונים בדרך כלל מכסות את ראשן במגבת, כי הן לא רוצות להצטלם, או שהן מביטות הצידה ונשארות מוסתרות".
בציור אחד שכותרתו Washing It Off, אישה עירומה מתקלחת בעוד ההלבשה התחתונה האדומה והנעלי עקב
מופיעים בחיפזון פזור על הרצפה בחזית. לדברי צ'רקסקי , אישה זו מתועדת זה עתה בעבודה הראשונה שלה כזונה. התמונה מדגישה את רצונה לנקות פיזית את גופה ולשטוף באופן סמלי את תחושת הבושה שלה. צ'רקסקי, המתארת את המעשה הבודד הזה, מצביעה בנוסף על הבידוד הרגשי הקשור לעתים קרובות לנשים שנכנסות לעיסוק מיני, בין אם מרצון ובין אם שלא מרצון. לעומת זאת, ציור ללא כותרת מראה חבורה של קבוצת זונות מחוץ לתפקיד יושבות יחד בתחתונים כשהן צופות יחד בטלוויזיה. הציור האינטימי הזה מנפץ את הסטריאוטיפים של זונות המתוארות לעתים קרובות יותר כמציגות את גופן לצריכה גברית בלבד. הנשים של צ'רקסקי נראות כמו "הבת של השכנה" , הן לא דוגמניות, הן נשים רגילות. האמנית מודה שהסצנות שהיא מציגה מזכירות לה ערב שישי טיפוסי בו היא עשויה להיות עם חברות שלה רק עם יותר לבוש עליהן.התערוכה מציגה יצירות אמנות על זונות בפרסקטיבה של אמנית נקבה וזו מנפצת סטריאוטיפים נפוצים של זונות שלרוב עוצבו על ידי נקודת השקפה גברית במדיות השונות. אוצרת התערוכה: "ציוריה של צ'רקסקי מציגים נרטיבים פתוחים שמהם הצופה יכול לגבש דעות ולשאוב מסקנות על נושא מורכב זה. היא אינה מגנה את הזנות אלא מציגה אותה באובייקטיביות צ'רקסקי מדגישה שהיא לא מכירה מספיק את השיח ואת האתיקה המורכבת של הנושא על מנת שתוכל לנקוט בדעה. במקום לבצע פוליטיזציה של האובייקטים, צ'רקסקי שואפת להפוך אותם לאנושיים. שילוב אינטימיות, הומור וערך יחד עם הסגנון הדינמי והייחודי שלה בשפה חזותית יוזמים דיאלוג סביב נושא עבודת המין".