הילה – סרטה החדש של מיכל בת אדם החל מ- 20 ביוני בבתי הקולנוע

דבר הבמאית מיכל בת-אדם: 

בסיפור הזה אני שתיים. אני הילה ואני נעמי. בסרטים אחרים שלי (״על חבל דק״, ״איה אוטוביוגרפיה דמיונית״) הייתי הילדה. גם בבגרותי כשכבר הייתי אמא וביימתי סרטים, הייתי הילדה. כשכתבתי את התסריט הזה, הילה, חשבתי שזה סרט על אנשים שאני לא מכירה. אנשים שאני ממציאה. ולרגעים אפילו היה לי חשש שאולי אני מזייפת בגלל שזה לגמרי פרי הדמיון ולא בא ממני. אבל תוך כדי העריכה, לא מיד בהתחלה, לקראת סוף העריכה הבנתי ששוב אני מספרת על אמא שלי ועלי אלא שהפעם אני לא רק הילדה, הפעם אני גם האמא. הבור הזה שהילה הולכת סביבו ולא יכולה למלא אותו (כמו שאומרת האישה בסרט הדוקומנטרי שהילה עושה ״הבנתי שאף אחד לא יוכל למלא את הבור הזה, לא ילד, לא אהוב, לא בעל…״) הבור הזה הוא הבור שלי שאני מנסה למלא אותו בעשייה שלי אבל הוא לא מתמלא. הוא חלק ממני. לפעמים אני חושבת שבלעדיו לא אהיה אני. להילה אין זמן להסתכל אל תוך הבור. היא רדופה באובססיה שלה לשאול ומאבדת שליטה ומי שמשלם את המחיר זאת נעמי. התשוקה לשאול, שנראית כאילו זו אהבה טוטאלית ואמיתית מונעת מהילה לראות אהבה אחרת, אהבתו של מיכאל השומר בבית הספר, שאולי אין בה סערה גדולה אבל יש בה בסיס ליחסי אהבה אמיתיים. אבל יש בזה גם משהו מפחיד. יש פחד להינטש, גם את זה אני מכירה, ומי שחווה בילדותו נטישה לא רוצה לחזור עליה ומעדיף לרדוף אחרי הבלתי מושג ולא להיות מאוים בנטישה. נעמי רוצה אבא והיא מזהה במיכאל פוטנציאל מתאים. היא מנהלת איתו יחסי ידידות בתקווה שיום אחד יקרה משהו בינו לבין אמה. למרות שהילה לא שמה לב לנעמי ונוהגת לעיתים באופן ממש חסר אחריות, נעמי מקבלת את אמא שלה כמו שהיא ודואגת לה ושומרת עליה ואוהבת אותה ללא תנאי.