הפשוט המשורר בשיריו של טל חסן עיון בספרו "גומה ברוח"

בעל התניא, רבי שניאור זלמן מילאדי מייסד החסידות, כתב את ספר ה"תניא" ספר העוסק בתורת הנפש. בעל התניא היה סוג של פסיכולוג וגיבור סיפורו הוא האדם הפשוט (הבינוני בניסוחו של הררי), ד"ר יחיאל הררי בספרו "לנצח כל רגע מחדש" (הוצאת ידיעות אחרונות , 2015) היטיב לתאר את משנתו של בעל התניא ולתאר את הגיבור המרכזי בו – האדם הפשוט.  אדם מהסוג הזה הוא אינו אדם מושלם או בעל יכולות נדירות אך האדם הפשוט  הוא אדם המצליח להתמודד עם המאבקים והמשברים שלפתחו רובצים, אותם אתגרים שהחיים מזמנים לו. לא יכולתי שלא לעשות הקבלה בין הבינוני של בעל התניא לדמות האדם הפשוט המופיעה בשיריו של חסן. בשני המקורות עולה דמות האדם הפשוט הנופל וקם כל פעם מחדש. ניכר כי לאדם הפשוט של חסן יש תפקיד בעולם – הוא משורר. בקריאתי את הספר 'גומה ברוח' שיר אחר שיר , שער אחר שער גיליתי את הפשוט- המשורר המהלך לו בין השירים מחפש דרכו, מספר את סיפורו. כבלש חיפשתי עקבות שלו בין המילים, בתוך הבתים. מתוך השירים עלו הקשיים, השמחות, הרוחני, הגשמי, ההשלמה, הסליחה, מעגל החיים, הנצחיות והאחרית שעובר האדם הפשוט. 

בשיר "איש חומה" הפותח את הספר "גומה ברוח" מדומה איש החומה לצמח הקיסוס, המטפס מעלה. ידוע כי בשורשי גבעוליו של הקיסוס נהגו לקלוע זרים לראשי משוררים: 

איש חומה/ טל חסן

 

יֶשְׁנוֹ אִישׁ שֶׁצּוֹמֵחַ

עַל חוֹמָה כְּמוֹ 

קִיסוֹס. נְשִׁימוֹתָיו

מְסֻדָּרוֹת בִּמְדֻיָּק בֵּין

הַחֲרַכִּים: בְּאֵרוֹתָיו אוֹרוֹת קְטַנִּים –

הוּא מְמָרֵק בָּהֶן אֶת עוֹרוֹ הַדַּק.

 

יֶשְׁנוֹ אִישׁ שֶׁצּוֹמֵחַ

עַל חוֹמָה –

יָדָיו נְעוּצוֹת

בָּעֲנָנִים, עֵינָיו עוֹד 

מְזֻגָּגוֹת

וְעוֹרְקָיו שָׁרְשֵׁי הִתְלַבְּטוּת

יְבֵשִׁים

יְרֻקִּים 

יְבֵשִׁים;

– – יֶשְׁנוֹ אִישׁ,

אִישׁ חוֹמָה.

 

מכאן והלאה המסע של האדם הפשוט – המשורר מתחיל. הוא נכנע, נופל תוקע עוגנים המייצבים את הנחשולים הגדולים של החיים. וכשבאים ימים קשים, לא ברורים, סתומים הוא קובע נזר מעל המצח- משורר. ומתחבר  לבוראו : טוטפות בין עיניך. האדם הפשוט נאבק גם עם האתגרים שבחיים וגם עם האתגרים איתם מתמודד משורר "כְּשֶׁאָבְדָה לוֹ הַדֶּרֶךְ הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁירִים כְּדֵי לְנַתֵּב אֶת דַּרְכּוֹ לְחוֹף מִבְטַחִים: שִׁירִים אֲטוּמֵי כִּוּוּן" ( "חנינה" מתוך "גומה ברוח" ) הוא נמנע מהכעס ומהעצבות, מתלהב מהפשטות והחדווה רוקד את ריקוד החיים,שר או כותב שיר הלל לבריאה. יודע את קטנותו, צנוע הוא מסתכל ממבטה של התולעת מבין שמנקודת מבט זו יטיב להכיר את בוראו ולפתח את אמונתו בו : 

מבט התולעת/ טל חסן   

מִכָּאן נִתָּן לְהַנְבִּיט פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה וְלֵב.

מִכָּאן נִתָּן לְהַבְחִין בִּתְנוּעַת הַיּוֹצֵר.

מִכָּאן, מֵעֹמֶק הָעֵשֶׂב, נִתָּן לֶאֱסֹף אֶת

הָרוּחוֹת, מֵעֹמֶק הָעֵשֶׂב לִירוֹת צָפוֹן כָּחֹל.

מִכָּאן נִתָּן לְהַצִּיב אֱמוּנָה וְדֶרֶךְ

וְלִקְרֹא בְּקוֹל אֶת הַשְּׁמַע וְהַמּוֹדֶה

יש לו כמיהה לאלוהיו מול הרצון להיות במרכז. הפשוט- המשורר גודל וצומח מתוך הקונפליקטים מתוך ההתלבטויות הוא עושה את הבחירות הנכונות ומקבל אחריות על קיומו בכל רגע ורגע.

לארז ב. / טל חסן

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ יוֹשֵׁב 

כָּבֵד

בְּחַדְרֵי הַשָּׁאוֹן הַחֲשׁוּכִים:

עֵר לִתְנוּעַת הָאֲבָנִים

עֵר לְאִוְשַׁת הַמַּיִם 

עֵר לְהִיסְטוֹרְיַת הַנְּפִילִים.

אַתָּה חוֹרֵט עַל לוּחוֹת לִבְּךָ: 

מְתַעֵד אֶת הַלָּבָן וְהַזְּאֵב – רָאִיתִי אֶת

הַטְּיוּטוֹת נֶעֱרָמוֹת וּמִתְפַּזְּרוֹת עַל שֻׁלְחַן

נִשְׁמָתְךָ הַמְּלוּחָה, מְלוּחָה כְּמוֹ 

הֶבֶל צַעֲקַת הַמְּדִינָה.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ 

פִּתְאוֹם לְבַד

תּוֹעֶה: 

בּוֹחֵר בִּדְמָמָה 

מִתְכַּחֶלֶת כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ  

יוּנִי כְּשֶׁבָּחַרְתִּי בִּצְרוֹר הַשֶּׁקֶט 

רְגָעִים לִפְנֵי שֶׁהַיֶּלֶד נִשָּׂא עִם כַּנְפֵי נְשָׁרִים –אפ