הסיפור של האמן הישראלי הבינלאומי דוד גרשטיין הוא סיפור מעניין לא רק בשל הייחודיות של האמנות שלו אלא גם בעיקר בגלל הדרך המעניינת שעבר גרנשטיין עד שהגיע למקום המכובד מאד בו הוא מציג ומוכר את עבודותיו בכל העולם. הסיפור שלו הוא סיפור על אומץ, בהליכה נגד הממסד שבחר לא לחבק אותו ולתמוך בבחירתו של גרשטיין להניח את תחום הציור ולהתחיל ולפסל בנגזרות. אך בסיפורו טמונה בעיקר האמונה בדרך והתעקשות עליה למרות הקושי והמהמורות בדרך.
ממקום שכזה כל שצריך זו דלת אחת שתיפתח, והיא אכן נפתחה ב87' על ידי האוצרת האגדית של אגף הנוער במוזיאון ישראל, איילה גורדון שהזמינה את גרשטיין להציג באגף הנוער תערוכה בשם " מדודו לתלת מימד" למרות החשש של הסביבה שתערוכה זו תנתב את גרשטיין לכיוון של אמן ילדים דודו בחר לדגול בתפיסה:" אני הולך איפה שרוצים אותי" תפיסה שהוכחה כנכונה. בכלל הגישה האנטי ממסדית של דודו הוכחה כמשתלמת ביותר גישה של אמן המציג קול אחר הרואה באמנות כדרך לתקשורת ויצירת משמעות , אמן שאינו רואה באמנות מסחרית מילה גסה אלא דרך של הבאת האמן אל התודעה. שבירת הכלים פעם אחר פעם מוכיחה את עצמה , הקהל בארץ ובעולם אוהב את האמנות של גרשטיין.
דודו גרשטיין נחשב לצייר שהרחיב את גבולות הציור מן הממד השטוח (2D) אל התלת ממד (3D). עסק במשך שנים בציור פיגורטיבי מתוך המיתולוגיה הפרטית שלו ומתוך הווייה ישראלית. בהמשך עבר לציור ולפיסול רב- שכבתי, בעיקר על מגזרות עץ בצבעוניות בוטה, ובעקבות זה נוצרו פסלים מונומנטליים במרחב הציבורי. באמצע שנות התשעים החל גרשטיין לייצר פסלים בחיתוך לייזר בסדרות מוגבלות שהתקבלו בהתלהבות בעולם האמנות בארץ ובעולם. יש בעבודות המתכת הרב שכבתיות השפעה של סגנון הפופ וכן של אמנות הגרפיטי ושל האמנות הנאיבית לסוגיה. בשנים האחרונות חוזר האמן אל הציור המשלב בין הפיגורטיבי למופשט ומועשר בטקסטורות ובצורות . יצירתו ייחודית בסגנונה , מצטיינת בתנועה ובצבע עז וניתנת להבחנה מיידית.
בימים אלה נפתחה תערוכה מקיפה בשם "התבוננות דו-קוטבית" במוזיאון Diyuan בעיר Ginkgo שבמחוז Jiangxi בסין. זו למעשה גם חנוכת המוזיאון המיוחד הזה שעוצב על ידי אדריכל הולנדי וכולו עשוי בטון וזכוכית. קולו הייחודי של גרשטיין הגיע עד סין הרחוקה לספר לנו את כוחה של האמונה בדרך ודבקות במטרה ולסינים להינות מאמנות משובחת, התערוכה תינעל בספטמבר 2021.
