בית האמנים בתל אביב מציג תערוכת יחיד של האמנית זמירה הינדס ורטנברג

"כל העולם הוא במה וכל הגברים והנשים רק שחקנים", הוא אחד הציטוטים הידועים של ויליאם שייקספיר (מתוך הקומדיה "כטוב בעיניכם") בו הוא משווה את החיים למחזה. גם מרכיבי הציור של האמנית זמירה הינדס ורטנברג פועלים כשחקני תיאטרון. שחקני 'בימת הציור' של זמירה הם גברים ונשים, בעלי חיים (פילים, נמרים, עיזים), דמויות בעלות ראש חיה וגוף אנושי ולהיפך; מצעד מלא חיים ואנרגיה, תיאטרלי, דרמטי ומיתי, המועבר על הבד בסחרור מהפנט של משיכות מכחול צבעוניות ועזות. זמירה תציג בתערוכה 36 מעבודותיה במהלך השנים. חנה ברק אנגל, אוצרת התערוכה: "בתערוכה מיוחדת זו יוצגו יצירות רבות אשר חלקן רואה אור לראשונה, ואחרות שנחשפו אמנם, אך בהקשרים אחרים. מכלול היצירות בתערוכה מספר על קשייה של היוצרת החרותים לעומק עבודותיה ועל המעמקים העלומים בקיומה. האמנית מבטאת את תחושותיה ואת מחשבותיה בעזרת משיכות מכחול חזקות חסרות היסוס, ומספרת על עולמה הפנימי ללא סייגים. תחושותיה ומחשבותיה מתערבלות עם חוויות חייה לכדי מחול סוער של צבעוניות עזה משכרת. הספונטניות ביצירותיה כנה ומשכנעת, עוצמת רגשותיה מקרינה החוצה מתוך היצירה ונוגעת עמוקות".סגנון יצירתה של הינדס ורטנברג משתייך לסגנון האקספרסיבי הגרמני בן ימינו, שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20 בגרמניה וגם באוסטריה, שוויץ ועוד. מאפייני הזרם האקספרסיבי הם צבעוניות חזקה מאוד ולעתים שילובי צבעים מנוגדים ומשיכות מכחול חזקות על גבול האלימות. אמנים ידועים שהשתייכו לזרם זה היו חברי קבוצת 'הגשר', אוסקר קוקושקה, אדוארד מונק, אגון שילה ועוד. הציורים של זמירה מתמקדים בבני אדם – האנשים הקרובים אליה, בני משפחתה וגם היא עצמה. חלק אחר ביצירתה מוקדש לחיות, אותן היא אוהבת ללא סייג, והן חשובות לה לא פחות מבני אדם. הדרמה בציורים נובעת באופן טבעי מתוך הדרמה הקיומית של החיים, מחלחלת אל תוך הבדים ומשחררת אנרגיות פרועות ויצריות. גם ארוטיקה בולטת בעבודותיה, בקריצה שובבה, אך מבלי להתעלם מחלקה המשמעותי בחיינו. הצבעוניות בציוריה של הינדס ורטנברג מגוונת, אך עם זאת ניתן לחוש באיפוק ובשליטה בהנחת הצבע בשכבות ובמתן דגש לאור וצל ולפרספקטיבה. ערכים של יופי או של חיות מועברים אל הבד בעזרת קווים אקספרסיביים ושפע של צבעים, ובאים לידי ביטוי בסצנות מבוימות, מודלים ודימויים המספרים לקהל צופיה את רחשי ליבה ומחשבותיה אודות "האדם". האמנית מבטאת את עצמיותה, את נשיותה, את חיותה ואנושיותה, ושואפת לחתום בטביעת אצבעותיה את רוחה; היא מציירת, חושבת, זורמת, שמחה ועצובה, כועסת ומתפייסת. היא משתמשת במרכיב הצבע כחפץ ועושה בו כרצונה, על פי הרגש.