התערוכה אלברטו ג'קומטי: שוב, מהתחלה, מציגה לראשונה בישראל מבחר מקיף מעבודותיו של אלברטו ג'קומטי (1966-1901) התערוכה תוצג עד ה-7.10.23 במוזיאון תל אביב לאמנות. הפסל, הצייר, השרטט והדפוס, אלברטו ג'קומטי הוא אחד האמנים הגדולים של המאה העשרים.
ג'קומטי מוּכּר בראש ובראשונה בזכות העבודות שיצר אחרי מלחמת העולם השנייה, ועיקרן פסלי דמויות שחזותן אוניברסלית ועל-זמנית: נשים עומדות, גברים הולכים ופסלי ראש דרמטיים ועזי-מבע, הניחנים באיכות רגשית מודגשת. דמויותיו הגבשושיות והדקיקות במפגיע, מנוכרות וכמו אכולות חרדה, נהיו איקונות של התקופה שלאחר המלחמה, כהתגלמות של חשבון הנפש והאימה שאפיינו אותה. התערוכה עוקבת אחר התפתחות עבודתו של ג'קומטי, התעמקותו בחקר הדמות האנושית וניסיונותיו החוזרים ונשנים, לדבריו, "ללכוד את הראייה". התערוכה, שעיקרה עבודות מאוסף קרן ג'קומטי לצד פריטים מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות, מכנסת עבודות מארבעת עשורי הפעילות של האמן, משנות ה־20 עד מותו ב־1966. מוצג בה מבחר מיוחד של עבודות מהפרק הסוריאליסטי ביצירתו של ג'קומטי, לצד פסלי גבס וברונזה איקוניים, ציורים, רישומים ותחריטים המקיפים את מלוא הטווח של יצירתו, וכן תצלומים וסרט המתעדים את הסטודיו שבו יצר בפריז. הרטרוספקטיבה של ג'קומטי היא תערוכת הפתיחה של ביתן איל עופר. הביתן נפתח מחדש לקהל הרחב לאחר שעבר חידוש ושדרוג נרחב, שנועד להשיב לו את מעמדו כאחד הבניינים האיקוניים בתל אביב.
8 דברים שאולי לא ידעת על ג'קומטי
1.
האמן השוויצרי זכה בפרס הגדול לפיסול בביאנלה בוונציה 1962, והביא לו תהילה עולמית. בשנת 2010, פסל הברונזה של גבר בגודל טבעי של ג'קומטי, L'Homme qui marche I, הפך לאחד הפסלים היקרים ביותר שנמכרו אי פעם במכירה פומבית. אותה יצירה מופיעה כעת על שטר 100 פרנק שוויצרי. מחווה לאמן הרדיקלי.
2.
בשנת 1931, ג'קומטי החל להשתתף בחלק מהפעילויות של הקבוצה הסוריאליסטית של אנדרה ברטון בפריז. למרות שהוא סולק מאוחר יותר מהתנועה בגלל עבודות הדוגמניות ה"ריאליסטיות" שלו, העניין של ג'קומטי בצורות ובנושאים סוריאליסטיים כמו מיניות וטראומה נמשך. פסלים משנות ה-30 המוקדמות הדומים לצעצועים או משחקים מזמינים את הצופה לקיים אינטראקציה עם הפסלים – רעיון רדיקלי לתקופה.
3.
הוא נולד ב-1901, ונמשך לאמנות מגיל צעיר, הוא יצר את ציור השמן הראשון שלו בגיל שתים עשרה בלבד. אביו, ג'ובאני ג'קומטי היה צייר פוסט-אימפרסיוניסטי מצליח, הסנדק קונו אמיט היה פאוביסט, ואילו אחיו ברונו המשיך להיות אדריכל. אחיו דייגו היה מעצב ואמן והדוגמן החשוב ביותר של ג'קומטי, כמו גם עוזרו. ג'ובאני חלק את התשוקה שלו לאמנות ותחריטי עץ עם בנו. לאורך הקריירה האמנותית שלו, אלברטו התנסה במגוון טכניקות הדפסה, כולל תחריט, חריטה, אקווטינטה וליטוגרפיה.
4.
למרות שהוא עסק בציור, רישום ועיצוב חפצים דקורטיביים, ג'קומטי מפורסם בעיקר בזכות הפסלים שלו, במיוחד הדמויות שלו. לאחר מלחמת העולם השנייה חזר ג'קומטי לפריז מז'נבה. הוא החל להתמקד בדמויות בודדות מוארכות, לעתים קרובות בהליכה או בעמידה, כמו גם בקבוצות פיגורליות במצבים מרחביים שונים. החזון הייחודי של ג'קומטי צמצם את הנחקרים שלו לדמויות מעובדות אך רזות. בעקבות מסה בשם "החיפוש אחר המוחלט" שכתב ידידו של ג'קומטי, הפילוסוף ז'אן פול סארטר, לתערוכה בגלריה פייר מאטיס בניו יורק ב-1948, דמויותיו האקספרסיביות של ג'קומטי נקשרו לרעיונות אקזיסטנציאליסטים ולתחושה של טראומה שלאחר המלחמה,כפי שהעיר אחד המבקרים.
5.
ג'קומטי העדיף להשתמש במודלים שהכיר באופן אישי, כולל אחיו דייגו, האמנית איזבל רוסטהורן, אשתו אנט ואהובתו קרוליין. כשהוא דוחה רעיונות קלאסיים של פרספקטיבה, הוא גם תיעד לעתים קרובות את המודלים שלו מהזיכרון. אלברטו אמר פעם :"דייגו הצטלם בשבילי עשרת אלפים פעמים. כשהוא עושה פוזות אני לא מזהה אותו. […] כשאשתי מצטלמת בשבילי, אחרי שלושה ימים היא לא דומה לעצמה. אני פשוט לא מזהה אותה".
6.
ג'קומטי עבר להתגורר בסטודיו שלו בפריז כאמן צעיר. ממוקם ב-46 rue Hippolyte, החלל הקטן והעמוס היה רחוק מהזוהר הפריזאי. הצהיר האמן : "תכננתי להמשיך הלאה ברגע שאוכל כי זה היה קטן מדי" למרות זאת, ג'קומטי המשיך לעבוד מאותו מרחב למשך שארית הקריירה שלו ואירח בו אנשי תרבות רבים, ביניהם הפילוסוף ז'אן פול סארטר, הסופר סמואל בקט, האמן אנרי מאטיס והשחקנית מרלן דיטריך.
7.
ראש אדם היה מוטיב חשוב ביצירתו של האמן לאורך חייו. מוקסם מהרעיון שהחיים של האדם נמצאים בתוך עינינו, הוא התרכז במבטו של היושב. כפי שאמר: "אני לא יכול לראות בו זמנית את העיניים, הידיים והרגליים של אדם שעומד שניים או שלושה מטרים מולי, אבל החלק היחיד שאני כן מסתכל עליו כרוך בתחושה של קיומו של הכל" .
8.
במהלך שנות ה-30 ייצר ג'קומטי חפצי נוי כאמצעי להתפרנס: מנורות, אגרטלים, תכשיטים ותבליטי קיר. הוא שיתף פעולה עם מעצב הפנים הידוע ז'אן מישל פרנק ונתמך על ידי אחיו דייגו, שעתיד היה להפוך למעצב של רהיטים ופסלים משלו מאוחר יותר. היצירות הדקורטיביות של ג'קומטי היו פופולריות והופיעו בווג והארפר'ס בזאר. הפסל תפס מעמד מיוחס בקרב משתפי הפעולה של פרנק ועיצב כמאה חפצים. הוא לא חשב על האמנויות הדקורטיביות כמינוריות ובכמה הזדמנויות יצירותיו הדקורטיביות השפיעו על עיסוקו כפסל, ולהיפך. הוא אמר: " חפצים מעניינים אותי כמעט ולא פחות מפיסול, ויש נקודה שבה השניים נוגעים".